1, ש"ז, — טִפָּה, Tropfen; goutte; drop: הן גוים כְּמַר2 מדלי וכשחק מאזנים נחשבו ישע' מ יה. — ואמר המשורר: ולו ישכיל יהי ממעיט חפציו ואם רבו ודי לו מדלי מר ר"י חריזי, הענק קעא. יחשב הזמן כדלי ויהיו בעינך נחלי טובו כמריו שם קמב. למה זה דמע תזלי כמר מדלי עין בו לבבתיני ר"י נגארה, יעלה קומתך.
1 לא נתברר מקור מלה זו, ועי' הערה לקמן.
2 תרגמו השבעים σταγὼν, והוא טפה. ת"י: כטיפא. והביא ריב"ג את ת"י ולא אמר מאין נגזרה מלה זו. רש"י פרש מר: טפה מָרָה, אך אין לזה שום הכרע מן הכתוב. רד"ק בקש לבאר הסתעפות מלה זו ואמר: ויתכן שרש המלה הזאת מרר מענין ויתמרמר אליו, שימי לך תמרורים, שהוא ענין הגבהות ולזה הענין נקראת הטפה הנופלת מן הדלי אל הבור כשמעלים הדלי מהבור לפי שנופלת מגבוה. ע"כ, אך זה דחוק ורחוק מאד. גם החדשים לא מצאו מקור לזה. Fürst סבור כי הוא נגזר מהשרש מרּ مرّ בערב' שמשמש במשמ' עבר, ואמר כי ממשג זה נסתעף משג הטפה, ובדעה זו אחזו גם אחרים מהחדשים, אך אין זה יותר הסתעפות טבעית מדעתו של רד"ק.