מַקְשֶׁה

°, ש"ז, —  מי שמקשה קֻשיוֹת על דבר מהדברים: ואחר הצעת שתוף זה השם נתחיל בזכרון זאת הקושיא אמר המקשה יראה מפשוטו של כתוב כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי חיים וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ א ב). וכן אמרו רבותינו ז"ל מזבח מזיח מכפר והקשה המקשה היינו מזיח היינו מכפר ותירץ המתרץ מזיח גזירות מכפר עונות (רד"ק, שרש כפר).  ואין בין דברי המקשה והמתרץ אלא מחלוקת בדברי ר' ישמעאל (הריטב"א, ר"ה א ז:).  ואם יקשה מקשה על אמונתך ויאמר האלהות שנים וכו' (רש"ט פלקיירא, המבקש סו).  וכמו כן אם יקשה לנו מקשה כמו שנאמתהו או נזייפהו דבר הוא אמתי (הוא, ראש' חכמה ה ב).  ואפשר שיקשה לנו מקשה ולא נוכל להבין (שם). — ומ"ר:  כשנרצה לעיין באמונות שהן הפכים ונשפוט בין המתוכחים והמקשים זה על זה ובדברים ובראיות שיאמר כל אחד מהם לאמת אמונתו ולזייף אמונת המתוכח עמו (שם).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים