מָרוֹחַ
1, ת"ז, סמי' מְרוֹחַ, — כמו מָעוּךְ, מְרוֹחַ אָשֶׁךְ, מי שנתמעכו אֲשָׁכָיו, zerquetscht; écrasé, broyé; crushed, bruised: כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח וכו' או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מְרֹוחַ2 אשך (ויקר' כא יח-כ).
1 מן מרח, עי"ש, ועי' הערה לקמן.
2 כך נקוד בנוסחה המסורה, ותרגמו השבע' μόνοϱχις, ר"ל באשך אחד. אך זה תרגום של שתי המלים מרוח אשך יחד לפי הכונה אך לא תרגום המלה מרוח לבד. אונק': מריס פחדין, ומרס בארמ' פרושו כמו מעך. וכבר נחלקו בזה ר' ישמעאל ור"ע, אמרו במשנה: ר' ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו ר"ע אומר כל שרוח באשכיו (בכור' ז ה). והביא ריב"ג חלוק דעות זה ולא הכריע ביניהם, וכן גם קצת החדשים יש שפרשו כר' ישמעאל ויש כדעת ר' עקיבא.