מָרוּר
*, ת"ז, מ"ר מְרוּרִים, — טעם דבר מַר: אמרה יונה לפני הקב"ה רבש"ע יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם (ר' ירמ' בן אלעזר, ערוב' יח:). כל הנהרות כשם שהם מהלכין על הארץ הם טובים וברוכים ומתוקים ויש מהן הנייה לעולם נכנסו לים הם מאורים רעים ומרורים ואין מהן הנייה לעולם (פרקי דר"א ט).