ב. מַרְזֵב

°1, ש"ז, —  כמו מַרְזֵף, פטיש: מעשה באדם אחד שרצה לנסות את תקפו והכה עליו במרזב ונשבר המרזב והוא לא נעשה בו רושם כלל (אבק' רוכל לב.)



1 בארמ' מַרְזֵף, וארזפתא, וכבר הובאה הצורה מרזב, ב בסוף, במשמ' זו, בערך מלים של ר' שלמה בר' שמואל, בספר המליצה שהוציא דר' בכר:  מרזבה הלמות (ספר המליצה, 25, שורה 26).

חיפוש במילון: