* 1, ש"ז, מ"ר מַרְזֵבִים, — א) חלק התחתון של המזחילה, שאפשר להסב אותו הנה והנה לפי הצרך. Speiröhre; gargouille; gutterspout: המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה (ב"ב ג ו). עשאן (יעקב את אבני המקום) כמין מרזב ונתנן תחת ראשו שהיה מתיירא מן החיה (ר' יוסי בר זמרא, מד"ר בראש' סח). (נכרת הגיד ועשוי) כקולמוס כשרה כמרזב פסולה (רב הונא, יבמ' עה:). — ובסהמ"א: ומכירה זו שמכרתי לו בדרך יציאה וביאה ותקרה ומעזיבה שבהם בית משפך מימיהם ובית משפך מרזבן עם מוצא ומובא (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות כז). גידודיו הן שפתותיו הזקופות במקום שהנהר מושך בין גידודיו זקופין והוא כבתוך מרזב (רש"י ישע' ח ז). שיש לו קצת טענה לבעל המרזב שאין המים מקלחין יפה כבתחילה (טור חו"מ קנג, בשם הרא"ש). — בהשאלה, *קִפּוּל בבגד בצורת מרזב: מהו לעשות מרזב2 בשבת (שבת קמז.).
1 עי' ערך רזב. בארמ' מרזיבא. בסור' מרזבא. בערב' מרזאב مرزاب, וגם מזראב, וכבר אמרו קצת הערבים בעצמם כי מלה זו אינה ערבית בעקרה אלא שאולה מלשון אחרת, ואמרו קצתם כי באה לערבית מלשון פרסית. אך כבר העיר ע"ז ס' פרנקל (Aram. Fremdw. 24) כי אולי להפך באה לפרסית מערב' ושבה אח"כ בצורה קצת משונה, בסרוס מזרב, לערבית, ובתחלה שאלוה הערבים מהארמית. עכ"פ, לא לרזב ולא לזרב אין בערב' משמ' נזל וכדומ'. גם בסור' משמש השם מרזבא במשמ' זו ממש. ופרש רגמ"ה לאמר: המרזב וכו' היינו צינור קטן כמו שתים או שלש אמות שתולין אותו בסוף צינור גדול כדי שיקלחו מימיו ברחוק מן הכותל וכשתלוי בסוף הצינור גדול יכולין להחזירו לאותו מרזב לקלח מימיו או לימין או לשמאל. ע"כ. וכן הערוך והרמב"ם.
2 פרש ר"ח וז"ל: כך קבלנו מרבותינו שיש בידם קבלה כי מרזב זה כשיתעטף אדם טליתו ויקפל ב' קצוותיה כמין כרך קיפול ויניחה על כתפו השמאלית ויחזור ויקפל שאת הטלית המשולשל בצידו הימין מניחה בכתפו הימין ונמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה ומופשלת על כתפיו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב.