פ"י, — קל לא נמצא בהמקורים היותר עתיקים.

— נִפע', נִמְרַט, יִמָּרֵט, — נִמְרַט רֹאשׁוֹ של פלוני, שנשרו שערותיו ונהיה קֵרֵחַ, kahl werden; devenir chauve; become bald: ואיש כי יִמָּרֵט ראשו קרח הוא טהור הוא ואם מפאת פניו יִמָּרֵט ראשו גבח הוא (ויקר' יג מ-מא). — ובתו"מ: יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא (ספרא, תזריע ה י). — נִמְרְטָה הכנף וכדומ', שנשרו הנוצות: נשתברו גפיה נשתברו רגליה נמרטו כנפיה ר' יהודה אומר אם נטלה הנוצה פסולה (חול' ג ד).

— קל, מָרַט, מֹרְטִים, מְרוּטָה, מָרְטָה, אֶמְרְטָה, אֶמְרְטֵם, — א) מָרַט לֶחְיוֹ של פלוני וכדומ', תלש שערות זקנו, Haare ausraufen; arracher les cheveux; pluck the hair off: גוי נתתי למכים ולחיי לְמֹרְטִים פני לא הסתרתי מכלמות ורק (ישע' נ ו). כל ראש מקרח וכל כתף מְרוּטָה (יחזק' כט יח). קרעתי את בגדי ומעילי וָאֶמְרְטָה משער ראשי וזקני (עזר' ט ג). — מָרַט את פלוני, מָרַט שערותיו: ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים וָאֶמְרְטֵם (נחמ' יג כה). — ואמר המשורר: תלהט מלהטי, תפשיט מפשיטי, תקמט מקמטי, ושועטי ובועטי ומורטי (רשב"ג, שזופי פליטי). ותני לחייך למורטים ואל תמנעי מרוק פנים, אולי בכבדות יגונים יקלו הזידונים (ר"י הלוי, ירושלם האנחי). עד אן כאמה תשבי נמכרת, עד אן למורט תתני הלחי, עד אן גויה לך תהי לגברת (ר"ע פרנסיס, שמעו שחקים, הוספ' למת"ש 85). — ואמר הפַּיָּט: צמותי קדקד מרוטי שער, חלצם בחסדך מכף צר וער (ר"י אבן אביתור, ארשת שפתי). זה מורט וזה שורט וזה פורט ושן חורק, וזה יורה חץ לבבי מוחץ וזה לוחץ ואבן זורק (ר' שמואל, שננו לשונם, אהב' לפי וירא). — *ונוצות העוף: התולש כנף מן העוף הקוטמו והמורטו (תוספת' שבת ט כ). — *רחל מוֹרֶטֶת, ששערותיה נמרטות: שמין את העזים מפני שחולבות ואת הרחלים מפני שגוזזות ושוטפות ומורטות (ר' יוסי בר"י, ב"מ סח:). — ב) מָרַט חרב וכדומ', לָטַשׁ אותה ועשאה חלקה ומברקת, glätten; polir; polish: חרב חרב הוחדה וגם מְרוּטָה וכו' ויתן אתה לְמָרְטָה לתפש בכף (יחזק' כא יד-טז). חרב פתוחה לטבח מְרוּטָה להכיל (שם לג). — ואמר המשורר בשתי המשמעות: אדמה מאפל לילי למשחר קווצה משער עלמה מרוטה, עדי עלה מאור שחר כחרב אשר מתערה יצאה מרוטה (רמב"ע, תרשיש ז נ). — ואמר הפיטן: כפיפת ידים ורגלים אשר על המערכה נעקדה, להב ברזל וקופץ מרוטה וחדה (בנימין בר זרח, אמונים, סליח' מנח' יוה"כ).

— פִע', *מִרֵט, מְמָרֵט, — מִרֵט השערות, — כמו מָרַט: נזיר שמירט או שסיפסף או שתלש בזוג כל שהוא (תוספת' נזי' ד ג). תולש חייב משום גוזז קוטם חייב משום מחתך ממרט חייב משום ממחק (ר"ש בן לקיש, שבת עד:). בשעה שחרב בית המקדש בא אברהם לפני הקב"ה בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו (ר"ש בר נחמן, מד"ר איכ', פתיח'). — ואמר המשורר: והייתי כמו נשר אשר בל ברום יגבה וימרט1 אבריו (רשב"ג, בשרש עץ). ומה לך אחרי מותך אם יחנטוך או ישרטוך או אם ימרטוך2 (ר"י זבארה, ספר שעשוע' ב).

— פֻע' מֹרַט, מוֹרָט, מֹרָטָה, מְמֹרָט, — א) מתכת מְמֹרָטָה, לטושה ונחלקה ונשופה להיות לה ברק; ואת הסירות ואת היעים וכו' אשר עשה חירם למלך שלמה בית יי' נחשת מְמֹרָט (מ"א ז מה). — ובמדר': וכי כסף היה והלא נחשת היה אלא שהיה נחשת ממורט שווה ככסף (מד"ר במד' יב). — והחרב וכדומ': חרב חרב הוחדה וגם מרוטה למען טבח טבח הוחדה למען היה לה ברק מֹרָטָּה3 וכו' היא הוחדה חרב והיא מֹרָטָּה3 לתת אותה ביד הורג (יחזק' כא יד-טז). — ואמר הפיטן: בהשתחותו לנסרוך דרכו ירט, ובניו הכוהו בזין ממֹרט, והמה נמלטו ארץ אררט (שמעון בר אבון, אמרו לאלהים, יוצ' ז' פסח). — ב) הוא מֹרַט, נלחץ ונרדף: לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך וּמוֹרָט אל עם נורא מן הוא והלאה (ישע' יח ב). — ג) *במשמ' מריטת השערות: נזיר ממורט ב"ש אומרים צריך העברת תער (יומ' סא:).

— נִתפ', *נִתְמָרֵט, — נִתְמָרְטָה הכנף, כמו נִפע': הסנה העוף נכנס לתוכו ואינו מרגיש וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות (ר' יהודה בר שלום, מד"ר שמות ב). אלף שנים חי (העוף חול) ולסוף אלף שנים גופו כלה כנפיו מתמרטין4 ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים (ר' יודן בר"ש, שם בראש' יט).