1, ש"ז, מ"ר מְרִיאִים, סמי' מְרִיאֵי, בכנ' מְרִיאֵיכֶם, — בקר עומד על האבוס וממריאים ומפטמים אותו כדי שישמן, Mastvieh; bétail engraissé; fatling: ויזבח שור וּמְרִיא2 (ש"ב ו יג). ויזבח אדניהו צאן ובקר וּמְרִיא (מ"א א ט). ויזבח שור וּמְרִיא וצאן לרב (שם יט). למה לי רב זבחיכם יאמר יי' שבעתי עלות אילים וחלב מְרִיאִים ודם פרים וכבשים (ישע' א יא). כי אם תעלו לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מְרִיאֵיכֶם לא אביט (עמו' ה כב). אילים כרים ועתודים פרים מְרִיאֵי בשן כלם (יחזק' לט יח). — ואמר המשורר: וכמה ישישים כגובה ברושים גדולות מבקשים והם אך נכאים, תמונת גברים תבונת עירים ודעות גמולים וגשמי מריאים (רמב"ע, דיואן, כ"י בודל' 130).
1 מן מרא, עי"ש, ועי' הערה לקמן.
2 השבעים תרגמו לפי הענין: ἄρνες , כבש. וכן סומכוס πρόβατον, צאן. אך עקילס תרגם σιτευτόν, ר"ל בקר שפטמוהו. ת"י בכל מקום: פטים. רסע"ג פרש מריאים כמו בריאים. ריב"ג אמר כי זה מין שור מיוחד ותרגמו אלג'ואמיש, והוא שור הבר. רש"י: שור של פטם. ראב"ע כמו ריב"ג: מין ממיני השור וגדול ממנו. וכן גם רד"ק: מין ממיני הבקר הגדולים. ע"כ. אבל הביא גם הפרוש האחר: וי"א כי המפוטמים שבבהמות יקראו מריאים ודומה לו בדברי רבותינו ז"ל אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין אותם.