ש"ז, בהפס' מֶרִי, בכנ' מֶרְיְךָ, מִרְיָם, — שה"פ מן מָרָה, Widerspenstigkeit; indocilitê; refractoriness: כי חטאת קסם מֶרִי ואון ותרפים הפצר (ש"א טו כג). כי אנכי ידעתי את מֶרְיְךָ ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם יי' ואף כי אחרי מותי (דבר' לא כז). ויקשו את ערפם ויתנו ראש לשוב לעבדתם בְּמִרְיָם1 (נחמ' ט יז). — בני מֶרִי, עם מְרִי, בית מְרִי: השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מֶרִי ותכל תלונתם מעלי (במד' יז כה). כי עם מְרִי הוא בנים כחשים בנים לא אבו שמוע תורת יי' (ישע' ל ט). והמה אם ישמעו ואם יחדלו כי בית מְרִי המה (יחזק' ב ה). בתוך בית הַמֶּרִי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מְרִי הם (שם יב ב). — הוא מֶרִי, הוא איש מֶרִי, הוא מֹרֶה: כי מְרִי המה וכו' אל תהי מֶרִי כבית המרי (שם ב ז-ח). אך מְרִי יבקש רע (משלי יז יא). — ובסהמ"א: ואח"כ ספר (הנביא ישעיהו) חסדיו ית' עלינו וכו' אח"כ ספר מריינו ואמר והמה מרו ועצבו את רוח קדשו (ר"ש א"ת, מו"נ ב כט). — ואמר המשורר: אנושים וענושים בקשיָם, אמלים ועמלים במריָם, אף רואיהם יאמרו איָם (רשב"ג, אדני מה אדם). סלח לבן ולאשה מריהם (ר"ש הנגיד, בן משלי קמ ו). ואם לא עתה תתנצלי עדיֵך, מתי תוכלי לשלם את נשיֵך, מדמי מריֵך ומחובות קשיֵך, עונך חליך ותעניתך צריֵך (ר"י הלוי, יונה פותה).שא נא אל מריי הלא כה צרתני, איך לא אחמולה הלא חמלה אני (אד"ם הכהן, החמלה ה). — והפיטן אמר: ומרוב מרד ומריהּ, הוצגה ערום ועריה (ר"א קליר, איכה ישבה חבצלת). רחק חטאתן וגם מריין, המה בידך כמו קנין (סמא"צ, סליח' לשבת שובה, שובה ה'). — ומ"ר מֶרְיוֹת: בטלו נחוחינו מרוב מריות, ולא נתיחסו בנו כהני צדוק ומריות (שם, שחר' יוה"כ, תהום השוטף).