ש"נ, סמי' מְרִיבַת, מ"ר מְרִיבוֹת, — שה"פ מן ריב, כמו רִיב, פעולת מי שהוא רָב עם חברו, מתקוטט עמו: Hader; querelle; strife ,  ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מְרִיבָה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו (בראש' יג ח). כאשר מריתם פי במדבר צן בִּמְרִיבַת העדה (במד' כז יד). — ובתו"מ: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה (ר' יהודה, ב"מ נט.). בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם (ר' נחמיה, שבת  לב:). בקשו עבדיו (של יצחק) מים לשתות ולא מצאו עד שעשה מריבה (ר"א בר' יוסי, סנה' קיא.). אין שלום יוצא מתוך מריבה וכו' מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק ההוא הוי אומר זו מריבה וכן הוא אומר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב מי גרם לזה ללקות הוי אומר זו מריבה (ספרי דבר' רפו). בני גד ובני שמעון אף הם היו בעלי מריבה (מד"ר במד' ג). ישפוט ה' ביני ובינך וכו' המטילים מריבה בינו לבינה (שם). ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם (פסיק' רבתי, מתן תורה). שמע על בעל ואשתו שעשו מריבה הולך אצל הבעל ואומר לו בשביל ששמעתי שנתרצית עם אשתך וכו' (כלה רבתי ג). — °ומשל: בהיות המריבה בין שנים השלישי נהנה (דוד רפאל מילדולא, דרכי דוד).