*, ש"נ, — שה"פ מן מָרַט: ואיש כי ימרט ראשו עדיין יש במריטת הראש ממש ספק לטמא ספק לטהר וכו' שחין גדול ממריטת הראש (תנחומ' מצורע ד). — ובסהמ"א: מריטת הראש מן השער כמריטת החרב מעמימות' ומריקת הסיר מחלאתה (דונש על מנחם, מורטה). כי החרב הזאת הוציאה לבחון בה בני אדם וכל המריטה שנעשית להבריקה ולהפסיד בה בני אדם (רד"ק יחזק' כא יח). המשל בזה הסייף הוא בחתיכת ברזל בכח ועם כל זה צריך שיהיה לה אפשרות שתוכל לצאת בה אל הפועל והוא כמו היכולת על ההתכה והרקוע והמריטה והחדוד עד שיהיה סייף בפועל (תגמ' הנפש ו.).