* 1, ש"ז, מ"ר מְרִישׁוֹת, מְרישׁים, — קורה שמשימים על עמודים וקצות קורות הגג סומכים עליה אשר אנו קורין אותו בלשון ערבית אלנשף2, Balken; poutre; beam: הגוזל את המריש ובנאו בבירה ב"ש אומרים יקעקע את הבירה ויטול את המריש ובה"א מחשב כמה היה שוה ונותן לבעלים מפני תקנת השבים (תוספת' ב"ק י ה). דף של נחתומים שקבעו במסמר שחיבר במריש או בקורה ר"א מטהר (שם עדי' ב א). העיד ר' יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט וכו' ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים (גיט' ה ה). הקיש על המריש על המלבן על הצנור ועל הדף אעפ"י שהוא עשוי בחבלים (זבים ד ב). — °ומְרִישִׁים קטנים: ועשה אצלו לקירות הבית קירוי של נסרים קטנים נתונים על מרישים קטנים וכו' שלשה מרישים זה אצל זה (רש"י מ"א ז ד).
1 תרג' כְרֻתוֹת (מ"א ו לו) מָרֵישׁ, וכן תרג' וכפיס מֵעֵץ (חבק' ב יא) ושיפא מגו מרישא, ותרג' הקרות (דהי"ב ג ז) מָרִישַׁיָּא. ובבריתה (ב"ק סז.): והעובים אלו המרישות (כך בנסח' הדפוס, ובכ"י מרישין). ולא נתברר מקור מלה זו. י' לוי גזר אותה מהשרש הערבי מרשׂ مرس, שהוא יחס לו, עפ"י פריתג, משמ' חזק, אך כבר דחה זאת פלישר בהערותיו מפני שלהשרש הערבי הנזכר אין כלל משמע זה. פרלס גזרוֹ מרומית maeremium, ובריל מסורי' ארש, במשמ' כתיתה, אך כל זה אינו מניח הדעת. ואין להשם מריש אח לא בערב' ולא בסורית.
2 לשון הרמב"ם בפרושו למשנה (זבים ד ב), והוא תרגום לגוף לשונו בערב': ומריש הו אלכשבה אלכבירה אלתי תמד עלי אלאעמדה ואטראפ כשב אלסקפ כלהא ממתדה עליהא אלתי נסמיהא נחנ אלנשף.