ש"נ, — איכות דבר מר, Bitterkeit; amertume; bitterness, ובהשאלה במשמ' יגון וצער, Betrübnis; affliction: ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וּבִמְרִירוּת תאנח לעיניהם והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים (יחזק' כא יא-יב). — ובמדר': בימי משה היה לנו מי שיחלה המרירות שלנו וכו' אבל בימי דניאל לא היה לנו מי שיחל ה המרירות (ר' לוי בן פרטא, מד"ר שמות מג). אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היו וכו' הללו הביאו מרירות לעולם (ר"י בר אלעאי, שם ויקר' יב). — ומצוי בסהמ"א: התלמידים שיושבין ללמוד צריכין להטיף ולהזיל אמרתו של רב באימה ובמרירות (ערוך, ערך טף). הן לחליי ארוכה שלח צור לי רפאות, וחמה נתכה על צר במרירות, להוציא אם נמוכה מעבדות לחרות (ר"י הלוי, יקרו נסיך). בגדים שלחה להלבישו, ולא קבל ממרירות נפשו, ותשלח להתך לחקרו ולדרשו, לדעה מה יעשה לו (הוא, אדון חסדך). הן דורות עוברים ובאים ועם אל עומד במכאובו, כי אלף שנים פלאים ירד ובמרירות לבבו, יאמר אם תגאל גאל ואם לא תגאל הגידה לי (ראב"ע, אם אויבי). וללבן כתמי עונותינו והמתקת מרירותינו (ר"י אנטולי, מלמד התלמיד', נצבים). טעמתי מרירות כל הדברים ולא מצאתי מר כטעם השאלה (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג, שער זולת השאלה). מי שיש בו מן המרירות הגדולה ומן החרדה העצומה פן תבואהו שואה לא ידע שחרה (מסיר ליאון, נופת צופים ב יג). באומרי שמרירות נפשך השיאך ולא תתפס על צערך (ר"מ אלשיך, איוב ח ב). — ובמשמ' העקרית, טעם מים מרים וכדומ': ומי ידע וכו' דבלת התאנים וצרעת נעמן ירפאהו מי הירדן ומרירות המים יסירהו עץ הלענה (יוסיפון, פרק פה). ואיננו סובל מרירות הרפואה אלא מי שהוא נכסף לבריאות אבל מי שאינו נכסף לבריאות לא יסבול קושי הרפואה (ר"י א"ת, חו"ה, עבוד' ה' ה). והסובל מרירות הרפואה תהיה לשלום אחריתו (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ח). ויתחזק שריפת השתן באחריתו לחוזק מרירותו (קאנון ג יד ז).