, ש"ז, — שה"פ מן רפא, א) במליצה, במשמ' ישועה: מדוע הכיתנו ואין לנו מַרְפֵּא קוה לשלום ואין טוב ולעת מַרְפֵּא והנה בעתה (ירמ' יד יט). על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מַרְפֵּא (משלי ו יה). מלאך רשע יפל ברע וציר אמונים מַרְפֵּא (שם יג יז). — ובמשמ' מוסר' בענין תקון המדות וכדומ': בני לדברי הקשיבה וכו' כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מַרְפֵּא (שם ד כ-כב). — ובמשמ' תענוג ונֹעם: יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מַרְפֵּא (שם יב יח). — ב) מנוחה ושלוה, לֵב מַרְפֵּא, שמח בחלקו, שאינו מקנא ברעהו: חיי בשרים לֵב מַרְפֵּא  ורקב עצמות קנאה (שם יד ל). — מַרְפֵּא לשוֹן, דברים נוחים ורצויים: מַרְפֵּא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח (שם יה ד). — ג) כמו מַרְפֵּה, התרפות: אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מַרְפֵּא יניח חטאים גדולים (קהל' י ד). — ובתו"מ, מַרְפֵּא, דבור של ברכה למתעטש: האומר (למתעטש) מרפא הרי זה מדרכי האמורי (תוספת' שבת ז ה). של בית רבן גמליאל לא היו אומרים (למתעטש) מרפא בבית המדרש מפני בטול בית המדרש (ברכ' נג.). — ובסהמ"א: והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו (תפי' י"ח, רפאנו). — °ובהשאלה, ברוחניות ומוסריות: ומחיה לנשמות שפתיו בנעימות ומרפא העצמות וגם חיי בשרים (תשו' תלמידי מנחם ב"ס, לגבור בתעודה). כנגוע גרשתו ושמתו מחוץ למחניו, יוחיל מרפא בכל יום ונגעו עומד בעיניו (ר"י הלוי, יום צר). שמש צדקה תזרח ומרפא, וכאב מצוקה יכלה ויספה, ועול מועקה ישבור וירפה (רמב"ע, אין בפי מלה). דדוי המון חוגג שאריתם כטל, תרשישים ינהלום במרפא כנף טל (ר"א קליר, תחת אילת עפר, תפ' טל). בך אגילה ואשמחה מלכת השמים, מרפא כנפיך יכניף את רוחי להתהלך על כנפי רוח חכמה (רש"פ, ד' כוסות, כוס ישוע' א).