1, ש"ז, —  אריג יעשו ממנו בגדים יקרים, רבי היופי:  ואלבשך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך מֶשִׁי2 ואעדך עדי וכו' ומלבושך שש וָמֶשִׁי ורקמה (יחזק' טו י-יג). —   ואמר המליץ:  אכול עם קִנְּךָ ירק ואזור שק היה חוגר, ותעב פת נקיה עם חגור משי ואתה גר (ר"ש הנגיד, בן משלי א לח).  משי ורקמה הם כסות גופך אבל החן והיופי כסות עיניך (ר"י הלוי, מה לך צביה).  הוא רך כמשי ויכה מכה כהלמות עמלים, אין קץ למספר צבאיו יש לו עבדים ומושלים (ראב"ע, חידה, אחוד לבנים).  לובש לבוש משי ובד ויעטה לו חור ושש, זכרה לך יום גור לבד בין מושבות אבן ושש (רמב"ע, תרשיש ח מ).  מה בצע כי תלבש משי ופעמיך תנעל תחש, העת תרכב מסלול עול ואלי מרמה רגלך תחש (שם ח קנה). —  ובהשאלה, מֶשִׁי של דבּוּרים, ארג של מליצה יפה:  משי חבר מהדִבֵּר, הבין שׂתרו החום ערבו (ר"י הלוי, תשובה לרמב"ע, דיואן רמב"ע, כ"י בודל').  ימינו על פני ספר תחוקק בפי העט  כתב  משי ורקמה (רמב"ע, חרדה לבשה). —  ומֶשִׁי של פרחים וכדומ':  מטר שחק בעת רדתו פני הגן לאט שוה, ועל פניו כסות פסים ומשי הזמן שוה (הוא, תרשיש ג מה).  אגן שתה על גן אשר לבש רקמה ועטה את רביד מִשְׁיוֹ (הוא, דיואן, עז, כ"י בודל'). —  ומֶשִׁי העולם, הטובות שלו:  חנם אדמה תעדה עדיה אולי פתיים יחמדו יפיה, הבוערים תשיא במשכיות חילה ותסיתם בטיב מֶשְׁיָהּ3 (הוא, שם פה). —  ומֶשִׁי הַיֹּפִי,  פְאֵרוֹ:  ראיתיך נעים ונאה, ונחמד למראה, תלבב הלבבות ביפיך, ותמשוך הנפשות בזיו לחיך, והיופי הלבישך משיו, ושלם לך נשיו, ועץ ילדותך נתן פריו (ר"י חריזי, תחכמ' ו). —  ובפרט החוטים שעושה התולעת של עלי התותים, והאריג הנעשה מהם, Seide; soie; silk, ומצוי במשמ' זו בסהמ"א:  שאלה מרב האי ז"ל יש במקומנו עושין תולעת המשי ונהגו קדמונינו להאכיל התולעת וכו' (תורתם של ראשונים, הורוויץ).  ומפרחת (ארץ ספרד) כל מיני עצים אשר מעליהם מגדלים המשי כי המשי לרוב אצלנו (מנחם ב"ס, מכת' ר' חסדאי למלך כוזר).  ושדר לביתיה פיסקא דשיראי דאינון בגדים של משי (שו"ת מהר"י מיגש לב).  ראובן ושמעון היה שותפות ביניהם שהיו מוכרין משי בשוק בחנות א' (שו"ת הרי"ף עז).  שאחד מן המלכים חלק אל עבדיו לוזי המשי לבחון בהם את דעתם (ר"י א"ת, הקד' ר' בחיי לחו"ה).  ויש מפרשים כלך פסולת של משי אותן קליפות שנשארו מן המשי שמוציאין התולעין ואין נוחין לטוות (ערוך, ערך כלך).  גושקרא (הוא) פסולת  של משי העשוי ככובעים והוא בית התולעת וקורין לו פולויי"ל ונופצים אותו וטווהו ועושה ממנו בגד (רש"י שבת כ:).  שיראין מעיל העשוי מעיקר המשי סיריקון עשוי מן המשי הרך המתפצל (הוא, שם).  ביצי תולעים העושים משי שהנשים מחממות אותן בחיקן והם נוצרים (הוא, כתוב' סו.).  והנה חכם המסורת שלא למד חכמה אחרת דומה לגמל נושא משי והוא לא  יועיל למשי גם המשי לא יועילנו (ראב"ע, יסוד מורא א).  ואינכם יודעים שהמשי מריר התולעת ואינו מפעולות בני האדם (ר' קלוני', אגר' בע"ח מו.).  הסתכל בתולעת המשי היאך תארוג לבושה עליה (רש"ט פלקיירא, המבקש).  והיא עיר גדולה מאד ובה כמו חמש מאות יהודים וכו' והם מתעסקים במלאכת המשי (מסע' ר' בנימין מטודילו, 17).  האומר לאשה הרי את מקודשת לי בבגדים אלו שהם שווים חמשים זוז והיו של משי וכיוצא בזה שהאשה מתאוה להם (סמ"ג, מ"ע, סי' מח).  אשר שאלת על אותן הבגדים שהשתי הוא של פשתן והערב של משי והנשים תופרות אותם על סרבליהם (תשו' הרא"ש ב ה).  ומהם שני אחים סוחרים עושי משי (ר"א זכות, יוחסין ד).  שנמשלו ישראל לתולעת שבפיהם עושים להם לבוש מלכות כתולעת המשי (ספר חרדים, עו.).  קהל א' הסכימו ביניהם שכל יחיד מהקהל שיקנה משי שיתן מכל ליטרא משי לבן אחד לקופת הקהל (שו"ת מהרשד"ם, יו"ד צג).  כי רבים נוהגים להטיל ציצית של צמר בטלית של משי (האגור, לנדא ג:).  אדמך לתולעת משי טווה ורוקעת ולה בונה וקובעת בחייה מקום קבר (ר"ע פרנסיס, צבי מודח 113).  ושם יתחייב הגוי ליתן כך וכך משי לפרעון אותם הסחורות (דברי יוסף אירגיוס ו).  וראובן מתעסק באומנותו בתיקון המשי לקשור כריכותיו ולשונותיו ואגדותיו (שם כא).  תולעת המשי אשר רק חינא והודו מזרחית ארצות מכורתו ומבלי עמל אנוש יהנו תושביהם מחוטי אריגתו (שבילי עולם ג, חינא). —  מֶשִׁי חַי4:  ומשי חי וזרע גד (נרבוני, ארח חיים, שער ההריון, כ"י ביהמ"ד שכתר). —  והשתמשו קצת הסופרים במשי בלשון נקבה:  שני שותפים שקנו משי במשקל ולקחה האחד לביתו וכשבאו למכרה חסרת מהמשקל והאחד טוען לקחנו המשי במשקל והיתה אצלך יהי החסרון לך לבדך (הלבוש, שותפ' קעו מח).  ואמר לו  שמעון שהמשי אינה טובה כמו שכתב לו ראובן (דברי יוסף אירגיוס ו). —  ומ"ר:  קצת יהודים הולכים מעירם למקום אחר וקונים משיות וכו' מישמעאלים ומערלים בכפרים (שו"ת מהרי"ט, חו"מ ג יג).  והגיע המשי הנ"ל לויניציאה ויהיה בלכת המשיות לויניציאה ביד לוי שליח שמעון וכו' (שו"ת מהרשד"ם, חו"מ נ).  ושמעון השיב לו ואמר שאני לטובה נתכונתי לסיבה שאני לא יכולתי למוכרו וידעתי שלוי הוא איש מורגל למכור משיות יותר ממני (שם).