סמי' מְשִׁיחַ, — א) ת"ז, כמו מָשׁוּחַ: מגן שאול בלי מָשִׁיחַ1 בשמן (ש"ב א כא). — וכהן מָשִׁיחַ בשמן המשחה: אם הכהן הַמָּשִׁיחַ יחטא (ויקר' ד ג).  והכהן הַמָּשִׁיחַ תחתיו מבניו (שם ו יה). — וּמֶלֶךְ: חלילה לי מיי' אם אעשה הדבר הזה לאדני לִמְשִׁיחַ יי' לשלח ידי בו (ש"א כד ו).  חי יי' כי בני מות אתם אשר לא שמרתם על אדניכם על מְשִׁיחַ יי' (שם כו יו).  איך לא יראת לשלח ידך לשחת את מְשִׁיחַ יי' (ש"ב א יד). נאם דוד בן ישי וכו' מְשִׁיחַ אלהי יעקב (שם כג א).    רוח אפינו מְשִׁיחַ יי' נלכד בשחיתותם (איכ' ד כ). — ב) ש"ז, בכנ' מְשִׁיחִי, מְשִׁיחֶךָ, מְשִׁיחוֹ, מְשִׁיחָי, — אדם מָשׁוּחַ להיות מלך: וירא את אליאב ויאמר אך נגד יי' מְשִׁיחוֹ (ש"א יו ו). — וכנוי למלך: והקימתי לי כהן נאמן וכו' והתהלך לפני מְשִׁיחִי כל הימים (שם ב לה).  ויתן עז למלכו וירם קרן מְשִׁיחוֹ (שם י).  הנני ענו בי נגד יי' ונגד משִׁיחוֹ את שור מי לקחתי (שם יב ג).  מגדיל ישועות מלכו ועשה חסד לִמְשִׁיחוֹ לדוד ולזרעו עד עולם (ש"ב כב נא).  יצאת לישע עמך לישע את מְשִׁיחֶךָ (חבק' ג יג).  כה אמר יי' לִמְשִׁיחוֹ לכורש (ישע' מה א).  יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יי' ועל מְשִׁיחוֹ (תהל' ב ב).  עתה ידעתי כי הושיע יי' מְשִׁיחוֹ יענהו משמי קדשו (שם כ ז).  ואתה זנחת ותמאס התעברת עם מְשִׁיחֶךָ נארתה ברית עבדך חללת לארץ נזרו (שם פט לט-מ).  בעבור דוד עבדך אל תשב פני מְשִׁיחֶךָ (שם קלב י). — ובהשאלה, כנוי להאבות, אברהם יצחק ויעקב: לא הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים אל תגעו בִמְשִׁיחָי ולנביאי אל תרעו (תהל' קה יד=יה). — ג) הנגיד שיחלו לו היהודים שיגאלם מידי היונים בזמן אנטיוכוס: להשיב ולבנות ירושלם עד מָשִׁיחַ נגיד שבעים שבעה (דני' ט כה). — ד) *הגואל שמיחלים לו היהודים שיגאלם מגלותם וישיבם לארץ ישראל ולתפארתם כבימי קדם: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה שאל ממני ואתן לך וכו' וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים (סוכ' נב.).  איזהו מלך מיוחד הוי אומר זה משיח (ר"א בן עזריה, סנה' צט.).  עתיד מצרים שתביא דורון למשיח כסבור אינו מקבל מהם אמר לו הקב"ה למשיח קבל מהם אכסניא עשו לבניי במצרים (ר' יוסי, פסח' קיח:).  אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה (ר' הילל, סנה' צט.).  שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד וביהמ"ק ושמו של משיח (פסח' נד.).  (כתוב) ויראני ה' ארבעה חרשים וכו' (מי הם) משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק (ר"ש חסידא, סוכ' נב:).  וספדה הארץ וכו' (שבנבואת זכריה) על משיח בן יוסף שנהרג (שם נב.).  לכשיבא מלך המשיח ויבשר לאבות העולם תחילה והם אומרים מי הוא זה שבא לנדד את שנתנו מעינינו והוא אומר להן אני מלך המשיח מבני בניכם (מדר' שה"ש, קול דודי, הוצ' גרינהוט).  — יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ: ימות המשיח ארבעים שנה (ר' אליעזר, סנה' צט.).  וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח (בן זומא, ברכ' יב:).  והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה (רשב"א, שבת קנא:).  אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד (שמואל, ברכ' לד:).  ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו (הוא, סנה' צט.).  כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך (ר' יוחנן, ברכ' לד:).  ששת אלפים שנה (הוא העולם) שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ובעוונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו (סנה' צז.).  שלח לו רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש וכו' וכתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם העולם יתום מהן מלחמות תנינים מהן מלחמות גוג ומגוג והשאר ימות המשיח ואין הקב"ה מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה (שם:).  ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה (אבימי בן ר' אבהו, שם צט.), ועי' יוֹם. — חֶבְלֵי מָשִׁיחַ: שאלו תלמידיו את ר"א מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח (סנה' צח:).  כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג (בר קפרא, שבת קיח.). — ומצוי מאד בסהמ"א, והשיב רה"ג לשואליו בענין זה: ובעת ההיא יעמוד איש מבני יוסף בדברא ויקרא משיח יי' ויקבצו אליו אנשים רבים ויהיה להם למלך וכו' ואז יעלה משיח בן יוסף עם האנשים המתלקטים אליו מן הגליל לירושלם ויהרגו את הפקידים אשר למלך אדום וכו' ושמע ארמילוס וכו' וינצח במקור נדפס 'ויקצח'. את משיח בן יוסף וכו' וגם משיח בן דוד יגלה לאלה הנשארים בארץ פתרוס וכו' (תשו' רה"ג על הישועה). — ובאגדות: אותו שבוע שהמשיח בא בו וכו' מרעיש ארבע פנות העולם ובא ומבטיח את ישראל ואומר להם כבר גאלה ומתקבצים אנשים נשים וטף ומבקשים רחמים גדולים וכו' מיד עומד שרו של משיח משתבח לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע אם יש לך יסורין גדולים מאלו יסרני וכו' מיד נוטל הקב"ה שני קולרין של ברזל ומניחן על כתפו של משיח וכו' באותה שעה חוזרין ישראל לדעת אחרת ומבזין למשיח ואומרים אוי לנו שתעינו אחר משוגע זה וכו' באותה שעה משתתק ואין לו תשובה למשיח ואפילו מיכאל שר הגדול משתתק ואין לו תשובה וכו' מיד מתגלגלין רחמיו של הקב"ה על משיח ועונה אותו ביום צרה אמר להם שוטים שבעולם אחר בני מהרהרין אתם (פרקי היכלות לה-לו).  וצריך אתה ללמד משיח כשהוא מגלה כבשר ודם הוא מגלה וכו' וכיון שרואין אותו אוה"ע באותה שעה אומרים זה לזה שמא זהו שאומרים עליו משיח הוא והוא אומר להם אני הוא משיח שכולם נופלים תחת כפות רגליו (שם לח).  ובזמן שמשיח נתגלה בגבורתו דור הולך ונופל בחייו מפני גזירות קשות ומשונות ומבוהלות (מדרש אותות המשיח).  ויבוא (ארמילוס) אצל אדום הרשעה ויאמר להם משיח אני (שם).  באותה שעה מלביש הקב"ה למשיח  עטרה וישים כובע ישועה בראשו ויתן עליו זיו והדר וכו' (פרקי משיח). —  ואמר הרמב"ם: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה וכו' (רמב"ם, מלכ' יא א).  ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם וכו' אל יעלה על דעתך שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם וכו' (שם ג, יב א-ב). — ואמר המשורר: ומבשר טוב נדחף כגלגל, אומר לעירי עורי עורי, שירך שירי משיחך שורי, קומי אורי מלכך ראי נדגל (ר"י הלוי, שפעת מלכי). — ואמר המליץ: חושה משיח אל ולמה תעמוד, הנה מחכים לך דמעות נוטפים, היו דמי דמעם נחלים שוטפים, וכו' עורה משיחנו צלח כיום רכב על סוס אשר דוהר ומרכבה רתום, וכו' אם על חמור תרכב אדוני שוב ושב איעצך השר משיחנו בתום לבי סתום הקץ והחזון חתום (עמנ', מחבר' ט). —  °עד שיבא מָשִׁיחַ, לאמר אחרי זמן רב מאד: כאדם שאומר לחבירו עד שיבא משיח (רשב"ם ב"ב קלג:). — ומָשִׁיחַ הנוצרים, כנוי לישו בן מרים מנצרת, J. Christus; J. Christ: כי מאנו (היהודים) להאמין במשיח אשר בא אל עולם הזה ויגאל את כל אדם מחטאתו וכו' היהודים לא רצו לקבל ולהאמין במשיחנו באו בגלות עולמית (ס' מינסתר, וכוח בין נוצרי ויהודי בזל, Anno MDXXXIX). ואשר דתיהם שונות מדת משיחנו למען יצלחו גם המה (דברי ההגמון אל המלך, בספר דברי ריבות לר"י סטנוב ד:).  והנה אני נשבע בחיי משיחנו אשר באתי לחסות תחת כנפיו שאין בעלילה זו שום ממש (דברי מומר, שם, פרק כא).