א. מְשִׁיחָה

*, ש"נ, —  א) שה"פ מן א. מָשַׁח:  אין משיחה  אלא שמן המשחה (ר' יצחק, ספרי במד' קיז).  כל כלי וכלי טעון משיחה  בפני עצמו (ספרא צו, מלוא' א).  מלך בתחילה טעון משיחה מלך בן מלך אין טעון משיחה וכו' אבל כה"ג בן כה"ג אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה (ירוש' הור' ג ג).  ריבוי שבעה ומשיחה שבעה (רבינא, יומ' ה.).  משיחת אהרן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מפשיט את אהרן את בגדיו ומרחיצו וסכו בין עיניו וכו' (מד"ר במד' יב).  מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא (שם). —  ומצוי בסהמ"א, ומְשִׁיחָה  לרפואה וכיוצא בזה:  ואולם (הרפואות) אשר יעשו מחוץ (הגוף) הנה הוא ממנו מה שיקרא משיחה וחפיפה ונטילה ורחיצה ושיפה וכו' (פי' אבן רשד על חרוזי א"ס). —  ב) °כל דבר שמושחים בו כל מכה וכיוצא בזה, Salbe; onguent; ointment:  כל רופא שיחפוץ לרקוח מרקחת משיחה המושחים בו מן הזיעות (שבתי דונולו, ספ' המרקח' ב).  ולפניו כפות מלאות במיני רפואות באלה מרקחות ובאלה משיחות (ר"י חריזי, תחכמ' ל).  משיחה חברתיה אני לרכך החזה (נרבוני, אורח חיים, בחליי החזה, כ"י ביהמ"ד שכתר).  ואחרי כן ימשחנו במשיחות הנאותים לכל מכה (מ' אלדבי, ש"א ד).  ורובם נתרפאו במשיחה המעורבת בכסף חי (ר"ד גאנז, צמח דוד ו' רנ"ד).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים