ש"ז, — מה שאדם שֹׁמֵעַ: ולא למראה עיניו ישפוט ולא לְמִשְׁמַע אזניו יוכיח (ישע' יא ג). — ובתו"מ, מִשְׁמַע דָּבָר, כַּוָּנָתוֹ, פֵּרוּשׁוֹ: (מה שנאמר בכתוב) וצאן משמע כל צאן אחד (בכור' ט א).  כל הפרשה כולה (של פרה אדֻמה) משמע1 מוציא מיד משמע (עולא, יומ' מב:).  (מה שכתוב תשמרו להקריב לי במועדו כונתו היא ואפילו בשבת) נאם לו ר' יונתן כמשמע2 זה עדין לא שמענו (ספרי במד' קמב). — בְּמַשְׁמַע, בתוך כוָנת המִלָּה: בכל אדם הכתוב מדבר אחד גדולים ואחד קטנים במשמע או אינו אלא כענין שענש וכו' (ספרי במד' א).  צריך היה הדבר לאומרו (ונאחזו בתוככם בארץ כנען) שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו (ר"ח בן גמליאל, קדוש' ג ד). — מִמַּשְׁמַע שנאמר, מכוָנת הדבר: ממשמע שנאמר סקל יסקל השור וכי אין אנו יודעים שבשרו אסור באכילה מה ת"ל לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם הוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה (ירוש' פסח' ב א).  ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאי זה דבר נאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה אפילו למלאכת גבוה ממשמע שנאמר רק הדם לא תאכלו לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר ממשמע שנאמר לא תאכלו כל נבילה לאי זה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה בא להודיעך גר תושב אוכל בנבילות ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה ת"ל לכלב תשליכון אותו אותו את משליך לכלב ואי את משליך לכלב  חולין שנשחטו בעזרה (שם). ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות מלמד שקידשה ישמעאל ומת והשיאה נביות אחיה (מגי' יז.).  ממשמע  שנאמר בחוץ תעמוד איני יודע שהאיש אשר אתה נושה בו יוציא אלא מה ת"ל והאיש לרבות שליח בי"ד (ב"מ קיג.).  ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שאחות נחשון היא מה ת"ל אחות נחשון מכאן שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה (ב"ב קי.).  ממשמע שנאמר אכול את שיש לו (סנפיר וקשקשת) שומע אני אל תאכל את שאין לו ממשמע שנאמר אל תאכל את שאין לו שומע אני אכול את שיש לו ולמה שנאן (חול' סו:):  ממשמע שנאמר שמעון ולוי ידענו שבני יעקב הם אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב (מד"ר בראש' פ). — כְּמַשְׁמָעוֹ, דָּבָר כְּמַשְׁמָעוֹ, כמו שאתה שומע אותו, בכונה הפשוטה: הירא ורך הלבב כמשמעו3 שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה (ר"ע, סוט' ח ה),  וההפך מזה ר"י הגלילי, שהוא מתירא מן העבירות שבידו. בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כמשמעו ת"ל בבתיכם מה בתיכם ברשותכם אף גבולך ברשותך יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי (מכי' בא י).  ועבדו לעולם עד היובל או ועבדו לעולם כמשמעו ת"ל ושבתם איש אל אחוזתו וכו' (שם, משפט' ב).  איזהו טיט היון זה טיט הבורות וכו' טיט היוצרים כמשמעו4 (מקוא' ט ב).  והוציא את בתולי הנערה כמשמעה5 (ספרי דבר' רלה).  מזבח כמשמעו וכו' הכהנים כמשמען (יומ' סא.).  תאלמנה שפתי שקר וכו' אשתתקין כמשמעו (בר קפרא, מד"ר בראש' א). — ובסהמ"א: והנה טעם פא כמשמעו שהוא פתחון (ראב"ע, צחות כ).  ובעץ הדעת סוד ינעם, גם הדברים הם אמת כמשמעם (הוא, הקד' א לפעה"ת).  והפרש יש בין הלשון הראשון ובין הלשון האחרון אע"פ שנראין כדומין זה לזה במשמעם (רז"ה, ספ' הצבא ג).  ויתכן לפרשו כמשמעו כלומר טוב הוא שתעבדו גלוליכם לבד (רד"ק, מכלול, שדה"פ טו:). — ואמר הפיטן: ואם בכל אלה סוד ינעֹם, הן דברים כמשמעם (לך אלהי הרוחות, כנף רננים לא.). — ומצוי מאד השמוש בו בסהמ"א בענין פרוש המלה וכונתה: עני משמעו אביון (ערוך, ערך אביון).  והקריבו זו קבלה שהיא הראשונה ומשמעה לשון הולכה (רש"י ויקר' א ה). שרץ בכל מקום משמעו דבר נמוך שרוחש ונד על הארץ (הוא, שם יא י).  אגורה היא מעה כגרה משמעה (ר"ת על דונש, אגורה). — ומשמע הלשון: אין ביניהם הפרש במשמע הלשון (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש ג).  ואין זה משמע הלשון ( ראב"ע שמות כ כא). — ובכלל בענין כַּוָּנַת המְדַבֵּר: סדר כל משמע אומץ המקרא (בן אשר, דה"ט, סי' עא).  למדך כאן שחובשים אותו עד שנראה אם יתרפא זה וכן משמעו כשקם זה והולך על משענתו אז נקה המכה (רש"י שמות כא יט).  והוציא דברים מפיו שמשמען שלא נשאר לו עליו שעבוד כלל (רמב"ם, עבדים ח יז). — ובענין שרש שממנו נסתעפה מלה מן המלות: כל רחבה לסביבות מקום מיוחד קורא עזרה ואיני יודע בו משמע (ר"א מבלגנצי, יחזק' מג יד). —  °מדבריך מַשְׁמַע כך וכך, לפי מה שאני שֹׁמֵעַ דבריך הדבר היה כך וכך: ומיהו לפי שאלתך משמע שמנהג בעיר שכל אדם מוציא זיזין וגזוזטראות ואין יכולין למחות בו (תשו' הרא"ש, מובא בטוחו"מ קנד יא. — *וכמו מִשְׁמַעַת בענין הִשָּׁמֵעַ לקול פלוני: (וישמעו אליו בני ישראל) אין לך משמע גדול מזה (ספרי דבר' שנז).  ובלשון הקראים כמו שמועה, מה שנמסר מפה לאזן בקבלה איש מפי איש: וגם ידענו בו כי משפט השכל צדק למשפט המשמע כי בו יודע משפט העונש במספר במדה בשקל כי לא יצא זה ולא יקום מן השכל ולא יקום המשמע בנפשו כי זה צריך לזה וזה צריך לזה (סהל הכהן הקראי, אגר' תוכחה, לקו"ק נספח' 34).  כאשר יהיה הדבר בנוי על ב' החלקים יחד יע' (יעני) של דעת ושל משמע יהיה גלוי יותר וברור (ישועה בן יהודה הקראי, ספר הערי' 3).  יקל בעיניו הלך הבינה וההקש ולהשיב הפרחים אל העקרים של דעת ושל משמע יחד (שם).  יאמר להם כי משמע נסמכתם עליו תחלה יחליף אשר אמרתם בזה המקום (שם 18). — °וכמו שֵׁמַע, חוש הַשֵּׁמַע: ואלו הן חמש הרגשות אשר בראם יוצרנו להועילנו המאכל והמשתה וחיך הטעם וכו' והריח והמראה והמשמע (ר"ש בן חפני, שערי ברכ', בי"ת ב 378).