ש"ז, מ"ר מַשְׂכִּילִים, — א)  מי שהוא משכיל בדבר:  לראות היש מַשְׂכִּיל דרש את אלהים (תהל' יד ב).  הלאל יסכן גבר כי יסכן עלימו מַשְׂכִּיל (איוב כב ב).  ומן הַמַּשְׂכִּילִים יכשלו לצרוף בהם (דני' יא לה).  וְהַמַּשְׂכִּילִים יזהירו כזהר הרקיע (שם יב ג). וְהַמַּשְׂכִּילִים יבינו (שם י). —  ומצוי בסהמ"א במשמ' תאר לאדם חכם:  הדיין המשכיל המופלא החכם וכו' (הזכר' נפש' מזמן הרמב"ם גני', JQR N.S.I, 50).  והארכתי להזכיר כל זה בעבור שבקש ממני אחד ממשכילי הדור שאפרש לו סוד נולד קודם חצות (ראב"ע, אגר' השבת ב).  הסדור וההרכבה הנראים בחי ובצמח ובגלגלים אשר לא יתכן למשכיל המשתכל שייחסהו אל המקרה אך אל כונת עושה חכם (ר"י א"ת, כוזרי ה כ).  שאפילו משכיל שבמשכילים צריך לעצת זולתו (המאירי, בית הבחירה על אבות א ז). —  ואמר החכם:  קרן המשכיל ענוה קרן הכסיל עזות (ר"י א"ת, מבחר הפנינ' לרשב"ג, שער הענוה). —  ואמר המשורר:  מחץ לשון הנבונים משכיל יפחד ויחת, כי בו יכתת גאון כל גאה בלי בין ויחת (רמב"ע, תרשיש י כ).  על מה ידאג גבר משכיל לזמן עליו רעה חורש, מלב ימשה שהם אֹמר וביד לשון אותו חורש (שם שם כה). —  °ובפרט מַשְׂכִּיל, מַשְׂכִּילִים, בעל °הַשְׂכָּלָה, בדורו של הרמבמ"ן ואחריו:  היום ישתחוו לפניך החכם אחוזת מרעים משכילים דורשי האמת יבקשון מעמך תורה ובנועם מליצתך תתמכם (המאסף שנת תקמ"ד, מכת' לרנה"ו).  זה ימים לא כביר ואגודת בחורים משכילים מהם תורניים ומהם יודעי לשונות זרים יון ורומי ויתר העמים ומביני ענין בחכמות השמושיות והרמות הסכימו יחד לחקור ולדרוש אחרי מהלכי לשון הקודש בספרי תורה נביאים וכתובים (שם).  וכאשר ידעתי כי עם משכילים ויראי אלהים אני דובר ומוסרי אך למותר וכו' (תשו' רנה"ו, שם).  דברי ידידכם הדורש טוב לעמו ודובר שלום לכל משכילי עם (ר"י סטנוב, שם נה).  אכן חברת משכילים העת ראיתי, מתק חברתם גם טעום אויתי (שם, שירים, דברי צעיר לחברת דל"ע).  ועוד זאת נודיע להמשכילים כי בחדש כסליו הבע"ל נתחיל להדפיס ס' מורה נבוכים עם פירוש הנרבוני ופי' גבעת המורה (שם, שנת תקמ"ט סד).  אחים המשכילים הלא לכם לב להבין כי עצתי ישרה ודבר בעתו מה טוב נא אל תאחרו ואל תתמהמהו (יהודה ייטלש, בה"ע תקפט 148).  ועתה עליכם המצוה הזאת כהני המשכילים שפטו נא ביני ובין אהובי הנהפך לאיש ריבי (ר"ש בלוך, מכת' לרי"ש ביק, אוצה"ס ד 255).  כי נגיד אחד וכו' יחרף את כל צעירי המשכילים וחניכי בית החכמה לאמר בוערים אתם מדעת ולא בינת נבונים לכם (הוא, שם).  ובהיותי פעם אחת בשבת בבית ידידנו הגאון רש"ל רפפורט תוך קבוץ כמה משכילים נתגלגל הדבר לדבר מספר הזוהר (ריב"ל, בס' באר יצחק 115, בהערה).  כמוני כמוך ראינו למאות המכונים  בשם משכילים המשתבחים בידיעת הספרות העברית והם ריקים ונעורים מכל מה שבפנימיותה (ר"א צויפל, הקד' שע"י ד).  ובזה דעתם (של החסידים) מסכמת לדעת המשכילים (שם ג. השקפה לטובה).  חבילת המשכילים בימינו נתפרדה לשלשה ראשים (שם).  ואע"פי שנמצאו מהמכונים משכילים שחושבים להשכיח שפתנו וספריה (שם).  שאינה מבדלת (חברת כי"ח) בין משכיל לחסיד (שם). —  ואמר המשורר:  ואהה משכיל אני טעמתי מפרי כחש, בסגולות לא אאמין לא קסם בי לא נחש, אוי אוי לי משכיל עברי אין מזור אל שברי, רפא לא ארפא עד בואי אל קברי (יל"ג, רפואה בדוקה).  את מי אשלח מי ירד לי בגבורים, את רבנינו הגאונים המאורים, את צדיקינו הקדושים בארץ, העשירים גבורי ציד וטרף, המשכילים הנותנים לנו ערף, הצבועים הטובלים ובידם שרץ (הוא, דור המדבר).  הוי משכילים  לאכול טרפות ובקוביא לשחוק אנשי מופת (שם). —  ב) שֵׁם למין ממזמורי תהלים, עפי"ר שיספר בו דבר מדברי הימים הקדמונים וכיוצא בזה1:  לדוד מַשְׂכִּיל אשרי נשוי פשע (תהל' לב א).  למנצח מַשְׂכִּיל לבני קרח (שם מב א).  למנצח לבני קרח מַשְׂכִּיל אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם (שם מד א-ב).  למנצח על ששנים לבני קרח מַשְׂכִּיל שיר ידידת רחש לבי דבר טוב וכו' (שם מה א-ב).  למנצח על מחלת מַשְׂכִּיל לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים (שם נג א-ב).  למנצח בנגינת מַשְׂכִּיל לדוד בבוא הזיפים וכו' אלהים בשמך הושיעני (שם נד א-ג).  למנצח בנגינת מַשְׂכִּיל לדוד האזינה אלהים תפלתי (שם נה א-ב).  מַשְׂכִּיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח וכו' (שם עד א).  מַשְׂכִּיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו וכו' (שם עח א-ג).  מַשְׂכִּיל להימן האזרחי יי' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך (שם פח א-ב).  מַשְׂכִּיל לאיתן האזרחי חסדי יי' עולם אשירה לדר ודר אודיע אמונתך בפי (שם פט א-ב).  מַשְׂכִּיל לדוד בהיותו במערה תפלה (שם קמב א). —  ג) °בלשון המחקרי, הכח המשכיל שבנפש האדם:  אתן עז למלמד אדם דעת לחשוב מחשבות, בורא ניב שפתים לדבר צחות, השם כח במשכיל להוציא מפיו מלין נמשלים לגופות וטעמיהם כנשמות (ראב"ע, הקדמת ספר היסוד).  שכל האדם משכיל בכח וכשיצא מן הכח אל הפועל ישיג הצורות מופשטות מחומריהם (ר"י א"ת, רוח חן ג).  ואם כן עצמותו שהוא השכל המשכיל הוא המושכל וא"כ השכל המשכיל והמושכל בראשון ית' הם אחד בלי שום צד רבוי כלל (מ' אלדבי, ש"א א).