פ"ע, — הצליח1, Erfolg haben; réussir; to be successful: ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שָׂכַל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד (ש"א יח ל). — ובסהמ"א, במשמ' חָכַם, למד חכמה, ואמר הפיטן: חָכַם סוג לב2 ושכל מאליו (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, רסח). בכל הימים לא יבטל, זרק וקטורת וגר ישכול (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, שם, רפד). — ובמליצה: והם לא שכלו ולא שמעו מן המשכיל (כלילה ודימנה, הוצ' דרנבורג, 115).

— הִפע', הִשְׂכִּל, הִשְׂכַּלְתִּי, הִשְׂכִּילוּ, תַּשְׂכִּיל, יַשְׂכִּיל, תַּשְׂכֵּל, אַשְׂכִּילָה, תַּשְׂכִּילוּ, יַשְׂכִּילוּ, אַשְׂכִּילְךָ, הַשְׂכִּילוּ, הַשְׂכִּיל, הַשְׂכִּילְךָ, הַשְׂכִִילָם, הַשְׂכֵּל, הַשְׂכֵּיל, מַשְׂכִּיל, מַשְׂכִּילִים, מַשְׂכִּלִים, מַשְׂכִּילֵי, מַשְׂכֶּלֶת — א) היה למופת לאחרים בדבריו ובמעשיו3 als Muster dienen; servir de modèle; to serve as a model: ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול יַשְׂכִּיל (ש"א יח ה). ויהי דוד בכל דרכו מַשְׂכִּיל ויי' עמו, וירא שאול אשר הוא מַשְׂכִּיל מאד (שם שם יד-יה). — ובמשמ' לִמֵּד שכל, נתן שכל לזולת, belehren; instruire; to teach: אַשְׂכִּילְךָ ואורך בדרך זו תלך (תהל' לב ח). לב חכם יַשְׂכִּיל פיהו4 , ועל שפתיו יוסיף לקח (משלי יו כג). בענש לץ יחכם פתי וּבְהַשְׂכִּיל לחכם יקח דעת, מַשְׂכִּיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע (שם, כא יא-יב).עתה יצאתי לְהַשְׂכִּילְךָ בינה (דני' ט כב). ורוחך הטובה נתת לְהַשְׂכִּילָם (נחמ' ט כ). עלַי הִשְׂכִּיל כל מלאכות התבנית (דהי"א כח יט). — ובמגל' מדבר יהודה: א[ודכה אדוני] כי השכלתני באמתכה וברזי פל[אכה] הודעתני (מג' ההודיות, ליכט, 128, ועי' שם, שם, 151, ועוד). וקץ תעודה השכלתה (שם, שם, 232). — ב) במשמ' הבין, התבונן, וגם במשמ' חָכַם, קנה דעת וְהַשְׂכֵּל, נהג בשכל: כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ לְהַשְׂכִּיל5 (בראש' ג ו). לו חכמו יַשְׂכִּילוּ זאת יבינו לאחריתם (דבר' לב כט). למען יראו וידעו וישימו וְיַשְׂכִּילוּ יחדו כי יד יי' עשתה זאת (ישע' מא כ). כי מה מראות עיניהם מֵהַשְׂכִּיל לבותם (שם מד יח). כי אם בזאת יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל וידע אותי כי אני יי' וכו' (ירמ' ט כג). בשו מאד כי לא הִשְׂכִּילוּ (שם כ יא). ומלך מלך וְהִשְׂכִּיל ועשה משפט וצדקה בארץ (שם כג ה). ועתה מלכים הַשְׂכִּילוּ הוסרו שפטי ארץ (תהל' ב י). לראות היש מַשְׂכִּיל דרש את אלהים (שם יד ב). חדל לְהַשְׂכִּיל להיטיב (שם לו ד)6. ויגידו פעל אלהים ומעשהו הִשְׂכִּילוּ (שם סד י). בינו בערים בעם וכסילים מתי תַּשְׂכִּילוּ (שם צד ח). אַשְׂכִּילָה בדרך תמים מתי תבוא אלי (שם קא ב). אבותינו במצרים לא הִשְׂכִּילוּ נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך (שם קו ז). מכל מלמדי הִשְׂכּלְתִּי (שם קיט צט). מַשְׂכִּיל על דבר ימצא טוב ובוטח ביי' אשריו (משלי יו כ). אשר על כן סרו מאחריו וכל דרכיו לא הִשְׂכִּילוּ (איוב לד כז). ולא חלינו את פני יי' אלהינו לשוב מעונינו וּׁלְהַשְׂכִּיל באמתך (דני' ט יג). ותדע וְתַשְׂכֵּל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם וכו' (שם שם כה). נאספו ראשי האבות וכו' וּלְהַשְׂכִּיל אל דברי התורה (נחמ' ח יג). — וכשם עצם מפשט, הַשְׂכֵּל, כמו דעה ובינה: ורעו אתכם דעה וְהַשְׂכֵּיל (ירמ' ג יה). אדם תועה מדרך הַשְׂכֵּל בקהל רפאים ינוח (משלי כא יו). איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בְּהַשְׂכֵּיל (איוב לד לה). נתן להם האלהים מדע וְהַשְׂכֵּל בכל ספר וחכמה (דני' א יז). — ומוסר הַשְׂכֵּל, מוסר שיש בו למוד ובינה: לקחת מוסר הַשְׂכֵּל צדק ומשפט ומשרים (משלי א ג). ועי' מַשְׂכִּיל. — ואשה מַשְׂכֶּלֶת: בית והון נחלת אבות ומיי' אשה מַשְׂכֶּלֶת (משלי יט יד). — ובמגל' מדבר יהודה: וגבר [מעמיתו] ישכיל ובשר מיצר [עפר] יכבד (מג' ההודיות, ליכט, 145). ואיכה אשכיל בלא יצרתה לי (שם, שם, 151). —