פ"ע, — הצליח1, Erfolg haben; réussir; to be successful: ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שָׂכַל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד (ש"א יח ל). — ובסהמ"א, במשמ' חָכַם, למד חכמה, ואמר הפיטן: חָכַם סוג לב2 ושכל מאליו (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, רסח). בכל הימים לא יבטל, זרק וקטורת ונר ישכול (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, שם, רפד). — ובמליצה: והם לא שכלו ולא שמעו מן המשכיל (כלילה ודימנה, הוצ' דרנבורג, 115).

— הִפע', הִשְׂכִּל, הִשְׂכַּלְתִּי, הִשְׂכִּילוּ, תַּשְׂכִּיל, יַשְׂכִּיל, תַּשְׂכֵּל, אַשְׂכִּילָה, תַּשְׂכִּילוּ, יַשְׂכִּילוּ, אַשְׂכִּילְךָ, הַשְׂכִּילוּ, הַשְׂכִּיל, הַשְׂכִּילְךָ, הַשְׂכִִּילָם, הַשְׂכֵּל, הַשְׂכֵּיל, מַשְׂכִּיל, מַשְׂכִּילִים, מַשְׂכִּלִים, מַשְׂכִּילֵי, מַשְׂכֶּלֶת — א) היה למופת לאחרים בדבריו ובמעשיו3 als Muster dienen; servir de modèle; to serve as a model: ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול יַשְׂכִּיל (ש"א יח ה). ויהי דוד בכל דרכו מַשְׂכִּיל ויי' עמו, וירא שאול אשר הוא מַשְׂכִּיל מאד (שם שם יד-יה). — ובמשמ' לִמֵּד שכל, נתן שכל לזולת, belehren; instruire; to teach: אַשְׂכִּילְךָ ואורך בדרך זו תלך (תהל' לב ח). לב חכם יַשְׂכִּיל פיהו4 , ועל שפתיו יוסיף לקח (משלי יו כג). בענש לץ יחכם פתי וּבְהַשְׂכִּיל לחכם יקח דעת, מַשְׂכִּיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע (שם, כא יא-יב).עתה יצאתי לְהַשְׂכִּילְךָ בינה (דני' ט כב). ורוחך הטובה נתת לְהַשְׂכִּילָם (נחמ' ט כ). עלַי הִשְׂכִּיל כל מלאכות התבנית (דהי"א כח יט). — ובמגל' מדבר יהודה: א[ודכה אדוני] כי השכלתני באמתכה וברזי פל[אכה] הודעתני (מג' ההודיות, ליכט, 128, ועי' שם, שם, 151, ועוד). וקץ תעודה השכלתה (שם, שם, 232). — ב) במשמ' הבין, התבונן, וגם במשמ' חָכַם, קנה דעת וְהַשְׂכֵּל, נהג בשכל: כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ לְהַשְׂכִּיל5 (בראש' ג ו). לו חכמו יַשְׂכִּילוּ זאת יבינו לאחריתם (דבר' לב כט). למען יראו וידעו וישימו וְיַשְׂכִּילוּ יחדו כי יד יי' עשתה זאת (ישע' מא כ). כי מה מראות עיניהם מֵהַשְׂכִּיל לבותם (שם מד יח). כי אם בזאת יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל וידע אותי כי אני יי' וכו' (ירמ' ט כג). בשו מאד כי לא הִשְׂכִּילוּ (שם כ יא). ומלך מלך וְהִשְׂכִּיל ועשה משפט וצדקה בארץ (שם כג ה). ועתה מלכים הַשְׂכִּילוּ הוסרו שפטי ארץ (תהל' ב י). לראות היש מַשְׂכִּיל דרש את אלהים (שם יד ב). חדל לְהַשְׂכִּיל להיטיב (שם לו ד)6. ויגידו פעל אלהים ומעשהו הִשְׂכִּילוּ (שם סד י). בינו בערים בעם וכסילים מתי תַּשְׂכִּילוּ (שם צד ח). אַשְׂכִּילָה בדרך תמים מתי תבוא אלי (שם קא ב). אבותינו במצרים לא הִשְׂכִּילוּ נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך (שם קו ז). מכל מלמדי הִשְׂכּלְתִּי (שם קיט צט). מַשְׂכִּיל על דבר ימצא טוב ובוטח ביי' אשריו (משלי יו כ). אשר על כן סרו מאחריו וכל דרכיו לא הִשְׂכִּילוּ (איוב לד כז). ולא חלינו את פני יי' אלהינו לשוב מעונינו וּלְהַשְׂכִּיל באמתך (דני' ט יג). ותדע וְתַשְׂכֵּל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם וכו' (שם שם כה). נאספו ראשי האבות וכו' וּלְהַשְׂכִּיל אל דברי התורה (נחמ' ח יג). — וכשם עצם מפשט, הַשְׂכֵּל, כמו דעה ובינה: ורעו אתכם דעה וְהַשְׂכֵּיל (ירמ' ג יה). אדם תועה מדרך הַשְׂכֵּל בקהל רפאים ינוח (משלי כא יו). איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בְּהַשְׂכֵּיל (איוב לד לה). נתן להם האלהים מדע וְהַשְׂכֵּל בכל ספר וחכמה (דני' א יז). — ומוסר הַשְׂכֵּל, מוסר שיש בו למוד ובינה: לקחת מוסר הַשְׂכֵּל צדק ומשפט ומשרים (משלי א ג). ועי' מַשְׂכִּיל. — ואשה מַשְׂכֶּלֶת: בית והון נחלת אבות ומיי' אשה מַשְׂכֶּלֶת (משלי יט יד). — ובמגל' מדבר יהודה: וגבר [מעמיתו] ישכיל ובשר מיצר [עפר] יכבד (מג' ההודיות, ליכט, 145). ואיכה אשכיל בלא יצרתה לי (שם, שם, 151). — ג) הִשְׂכִּיל, כמו קל, במשמ' עשה בשכל, הִצְלִיחַ במה שעשה: ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תַּשְׂכִּילוּ את כל אשר תעשון (דבר' כט ח). למען תַּשְׂכִּיל בכל אשר תלך (יהושע א ז). למען תַּשְׂכִּיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם (מ"א ב ג). — וגם ללא השלמה במשמ' זו: כי אז תצליח את דרכך ואז תַּשְׂכִּיל (יהושע א ח). והיה יי' עמו בכל אשר יצא יַשְׂכִּיל (מ"ב יח ז). הנה יַשְׂכִּיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד (ישע' נב יג). כי נבערו הרעים ואת יי' לא דרשו על כן לא הִשְׂכִּילוּ וכל מרעיתם נפוצה (ירמ' י כא). חציו כגבור מַשְׂכִּיל7 לא ישוב ריקם (שם נ ט). — ובתו"מ, גם בדרשת לשון הכתובים: שכל את ידיו כי מנשה הבכור, השכילו ידיו (של יעקב) לרוח הקדש (מד"ר במד' יד; פסיק' רב' ביום השמיני, יב). כיון שאדם מתמנה שופט צריך להשכיל (מדרש שוח"ט על משלי א ג: לקחת מוסר השכל וכו'). ומה רשעים המסתכלים למעלה הקב"ה מוחל להם, בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה, אמר דוד אף אני אשכיל למעלה (ילק' שמע' תהלים, תשיח). ועי' עמ' ערך *הַשְׂכֵּל. — ובסהמ"א: תבנית הבית חכמני והשכילני כמו תבנית אורך ורוחב (רש"י, דהי"א כח יט). ונפחת באפיו נשמה יקרה וזכה וברה מחכמה ומשכלת (ר' בחיי אבן פקודה, בקשה בסוף חובות הלבבות). וזה ג"כ במה שהשכיל מן הראשון התחייב ממנו מלאך שני ובמה שהשכיל מעצמותו התחייב ממנו גלגל שבתאי (ר"י א"ת, כוזרי ד כה). וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמתתה וכו' (הוא, חו"ה, הבחינה ה). וכבר הטיב לך במה שתדעי ובמה שאינך יודעת ואת לא תשכילי בבקשתך מי עשה לך כל זאת בתחלה (שם, עבודת האלהים ו). האדם יש לו שלש נפשות, הצומחת והמשכלת והמרגשת (רוח חן א). שהוא (הקב"ה) השכל והמשכיל והמושכל (ר"ש א"ת, מו"נ א סח). האדם קודם שישכיל דבר הוא משכיל בכח (שם שם). הכמות אצלם לא יקראוהו מקרה ולא ישכילו ענין המקרה בו (שם שם עג). הנפש האנושית תהיה תהלה משכלת בכח, אחר תהיה משכלת בפועל (אמו"ר לראב"ד ג ד). למען יוחקו בשכל היולאני וישכילם בפעל (ר"י מוסקאטי, נפוצות יהודה יג). — ואמר הפיטן: גאותו הבהילתני וכו' דתו השכילתני (ראב"ע, אזכירה סדר, איגר 239). — ואמר המשורר: ייסרך כיסר אב יחידו להשכילך ולהיות לך צדקה (יצחק אב' כלפון, נדיבותך, שעה"ש, 27). — °אֲשֶׁר ישׂכיל, כנוי לשם־עצם המצין בן אדם: כי כאשר יקבצו האחד הזכר אשר ישכיל, רוב קבוצם לו יהיה ביוד ובמם, כאשר תאמר גבר גברים, ועבד עבדים וכו', אבל כאשר יקבצו הנקבה האחת אשר תשכיל, רבו יהיה בוו ותו וכו' (ר"י א"ת, הרקמה כד, וילנסקי, רסב). ועי' מַשְׂכִּיל וכו'.

— נִפע', °נִשְׂכַּל, — כמו הָפע', ואמר הפיטן: כל הנראים והנשכלים והמדעים בעשר כלולים (שיר היחוד, יום חמישי).

— הָפע', °הֻשְׂכַּל, בינ' פָעו' מֻשְׂכָּל, — הובן, הֻכּר, נתפס והֻשג ע"י השֵׂכל: אך באור המדות האלהיות המושכלות והכתובות, שמסופר בהן הבורא ית' וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, שער היחוד י). שגמול העה"ב ועונשו היה מקובל אצל עם הארץ מהנביא ומושכל אצל החכמים (שם, בטחון ד). המושכל והכתוב שניהם אמת (שם, יחוד המעשה ה). ותתברר לך הידיעה המושכלת והכתובה והמקובלת (שם שם). כי אין השכל בפעל דבר זולת מה שהושכל, והדבר אשר בו הושכלה צורת האילן והופשטה וכו' הוא השכל ההוה בפעל (ר"ש א"ת, מו"נ א סח). כל מה שאינו גוף לא יושכל בו מנין (שם ב, הקד' טז). ומזה הנמצא האחד יובן ויושכל לכל, שכל הנמצאים העליונים והתחתונים כלם הם מושפעים מנמצא אחד (ר"י אלבו, עקרים א יא). וזה הדעת רחוק מאד משיושכל וכו' (שם ב ב). לא תמצא תנועה כי אם בזמן ולא יושכל זמן אלא עם תנועה (ר"ח קרשקש, אור ה' א טו). כמו שסדר צורת הנהגת המלחמה מושכלת אל שר הצבא ומושפעת מאותו סודר וכמו שצורת הבית מושכלת בנפש האומן (קובץ ויכוחים, יב:). שלא יושכל שניות במה שאין הבדל וחלוף (ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים ב ד). ולא נתן מציאותם חוץ לנפש כפי מה שהושכלו מופשטים מן החומר במציאות ובגדר (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה יג). — ואמר המשורר: אם יעלה על לב אנוש בטול זה המציאות מתכונתו, לא נאמין עם זה ולא יושכל חסרון בצד מה משלמותו (עמנו', אפתח בכנור, מחב' ד, הברמן, 146). ועי' מֻשְׂכָּל.

— הִתפע', °הִשְׂתַּכֵּל8, — התבונן בשׂכלו, הביט, כמו הִסְתַּכֵּל: כאשר נשתכל בעולם הזה נמצאהו מחובר ומורכב וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, היסוד ו). כשישתכל המשכיל בזה ויחשב במה שמנסה הבורא בו את בני אדם וכו' (שם, חשבון הנפש ג). ואל תשיאך סכלותך מהשתכל בענינים בנערותך בתחלת ראותך אותם וכו' (שם שם). וכן תעשה בתפלות ובתושבחות מהשתכל במלותם ומגמת עניניהם (שם שם). אשר לא יתכן למשכיל המשתכל שייחסהו אל המקרה (הוא, כוזרי ה כ). בהתבונן ברוב הבריאה ומה שישתרש ממנה בנפש המשתכל (שם שם). שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות (רמב"ם, דעות ג ג). וכאשר השתכלתי זה הדרך רחקה נפשי ממנו רחוק גדול מאוד (ר"ש א"ת, מו"נ א עא). מעשה בר' מתיא בן חרש שהיה צדיק וכו' ולא היה משתכל באשה כלל (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ג, 125). — °ובמשמ' עשה בשכל: נשתכלו ידיו של יעקב מליתן בכורה למנשה וכו' נתחכמו ידיו ליתן בכורה לאפרים (מדה"ג, בראש' מח יד, מרגליות, תתכג). ועי' ב. סָכַל, *הִסְתַּכֵּל.