1 המלונים הקודמים קבעו רק ערך אחד למתג וכללו בתוכו כל מה שנמצא ממנו במקרא, אעפ"י שאין ספק בדבר כי אין הכונה בכל מקום לדבר אחד בעצמו, כמו שכבר הרגיש בזה ריב"ג, עי' לקמן.  והנה כבר אמרתי בהערה לערך הקודם כי המם החרוקה של מִתגי מרשה אותנו לחשב כי המכרת שלו היה מֵתֶג, שהוא במקום מִתְגְ הקדום, ובהיות שבמשמ' אחרת מהמשמ' של מֵתֶג הקודם נמצא מתג בשש נקודות, שהוא עפי"ר במקום פַעְלְ הקדום, הדין נותן שהכנ' שלו יהיה מַתגּי, כמו כַלבּי, מַלכּי.  ועי' הערה לקמן.

2 תרגמו השבעים  ϰέντϱον, שהוא באמת כעין יתד חד.  עקילס תרגם אמנם ϰημός, שהוא זמם, או מחסום, אך ת"י:  מגלבא, שהוא כעין רצועה של מלקות.  וכן רסע"ג מקרעה  مقرعة. וריב"ג תרגם מתג זה בערב' מנח'ש ומהמאז, ע"כ, ותרגם ר"י א"ת:  מַכֵּשׁ, והוא כעין יתד בעקץ של ברזל בראשו, שהחמּר עוקץ בו את החמור לזרזו להליכה.  וכן רש"י (ש"ב ח א) תרגם מתג אגויילו"ן בלעז.  וכן רד"ק:  ומתג לחמור הוא דרבן הברזל התחוב בקצה העץ שדוקרין בו החמור למהרו.  ע"כ.  וכן הרלב"ג:  וינהיג (האדם) החמור כשיעקוץ אותו האדם במתג כמנהג החמרים.  ע"כ.  וכן מנחם המאירי:  ומתג הוא השבט בשראשו ברזל תחוב ודוקרין בו החמור ונקרא בלשון לעז אגולין.

3 השבעים תרגמו כאן ϰημός כמו זמם, וכך גם עקילס.  ת"י כאן:  זממא. —  ועוד במקום אחד באה מלה זו:  ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים ש"ב ח א, ותרגמו השבעים ἀφωϱισμένην, ואמר ולהויזן כי אולי קראו מתגרשה.  ת"י:  תיקון אמתא, ואמר רד"ק כי אולי היתה בעיר אמת המים ולקח דוד התקון מידם.  רש"י אמר כי מתג האמה הוא כנוי לעיר הראשית מפני שהיא השלטת בכל הארץ:  שהיא מקל רודה בכל פלשתים, מטרופולין של מלכים.  רלב"ג:  ואולי היה המחוז נקרא מתג האמה.  רד"ק:  גת ובנותיה היו נקראין בכלל מתג האמה.  ע"כ.  והיותר נראה שהעקר כמו בדה"י:  גת ובנותיה.