ש"ז, מ"ר מֵתִים, בכנ' מֵתִי, מֵתְךָ, מֵתֶךָ, מֵתוֹ, מ"ר  סמי' מֵתֵי, בכנ' מֵתֶיךָ, — אדם שֶׁמֵת, שנפסקו חייו בדרך טבעי או שנהרג וכדומ', Toter; mort; dead: ותמת שרה וכו' ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה ויקם אברהם מעל פני מֵתוֹ וידבר אל בני חת לאמר גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מֵתִי מלפני ויענו בני חת וכו' במבחר קברינו קבר את מֵתֶךָ איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מֵתֶךָ (בראש' כג ב-ו).  ואת מֵתְךָ קבר (שם יה).  כל הנגע בְּמֵת בנפש האדם אשר ימות (במד' יט יג).  בחלל חרב או בְּמֵת או בעצם אדם (שם יו).  אל נא תהי כַּמֵּת (שם יב יב).  לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם לָמֵת (דבר' יד א).  לא תהיה אשת הַמֵּת החוצה לאיש זר (שם כה ה).  אשת הַמֵּת קניתי להקים שם הַמֵּת על נחלתו (רות ד ה). — ומ"ר: ושאל אוב וידעני ודרש אל הַמֵּתִים (דבר' יח יא).  בעד החיים אל הַמֵּתִים (ישע' ח יט).  יחיו מֵתֶיךָ נבלתי יקומון (שם כו יט).  כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כַּמֵתים (שם נט י).  וְהַמֵּתִים אינם יודעים מאומה (קהל' ט ה).  הֲלַמֵּתִים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך (תהל' פח יא).  לא הַמֵּתִים יהללו יה ולא כל ירדי דומה (שם קיה יז). — ומצוי בתו"מ: הניחו נר על הארץ כדי שיצטערו המתים אל תניחו נר על הארץ כדי שלא יצטערו המתים וכו' הרי זה מדרכי האמורי (תוספת' שבת ו ב).  שאין הנאה למתים (שם נדר' ב ז).  אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו (רשב"א, אבות ד יח).  כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש (ר' יהודה, ברכ' יח.).  מת שאין לו מנחמין הולכין עשרה בני אדם ויושבין במקומו (הוא, שבת קנב.).  המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מק"ש (תניא, ברכ' יח.).  שלשה דברים עלו במחשבה לבראות ואם לא עלו דין הוא שיעלו על המת שיסריח ועל המת שישתכח מן הלב ועל התבואה שתרקב (ת"ר, פסח' נד:).  ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים (תניא, נדר' סד:).  אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת (ריב"ל, ברכ' ג:).  ג' דברים סח לי מלאך המות אל תטול חלוקך מיד השמש ותלבש וכו' ואל תעמוד לפני נשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שאני מרקד ובא לפניהן (הוא, שם נא.).  מתים שבחו"ל אינם חיים (ר' אלעזר, כתוב' קיא.).  מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו (הוא, סנה' צב.).  רשעים שבחייהן קרויין מתים (בי רב, ברכ' יח:).  הרוצה שלא יסריח מתו יהפכנו על פניו (הוא, ע"ז כ:).  קשה רמה למת כמחט בבשר חי (ר' יצחק, ברכ' יח:).  כל המספר אחרי המת כאלו מספר אחר האבן (הוא, שם יט.).  כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל (ר' אבהו, שבת קנב:).  הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום (ר' אבין הלוי, ברכ' סד.).  למה יוצאין לבית הקברות (בתענית, חולקים בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא, אחד אמר) הרי אנו חשובין לפניך כמתים (ואחד אמר) כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים (תענ' טז.).  בעון חיים מתים מתחטטין (יבמ' סג:). — מת מצוה, שאין אדם לטפל בקבורתו, וכיוצא בזה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו כארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו (ר"ע, ירוש' נזיר ז א).  בה"כ שמחשבין בו חשבונות וכו' לסוף שילינו בו מת מצוה (בבלי מגי' כח:), ועי' עוד מִצְוָה. — מֵתֵי מִדְבָּר, יוצאי מצרים שמתו במסעיהם במדבר: יום שכלו בו מתי מדבר (רבב"ח בשם ר' יוחנן1, תענ' ל:). — מֵתֵי יחזקאל: לעתיד לבא מתחיל בגידים ועצמות וכו' שכך כתוב במתי יחזקאל ראיתי והנה עליהם גידים וכו' ולמה היו מתי יחזקאל דומים לזה שהוא נכנס למרחץ מה שהוא פושט ראשון הוא לובש אחרון (ב"ש, מד"ר בראש' יד).  אין למדין ממתי יחזקאל (ר' יונתן, שם). — ודבור, יכרך המת בסדינו, במשמ' אין לעשות מאומה, יהיה מה שיהיה: (ר' איסי נצוד בספסופה אמר ר' יונתן) יכרך המת בסדינו (ירוש' תרומ' ח י). — עד שיחיו המתים, עד זמן רב: כאדם שהוא אומר עד שיחיו המתים עד שיבוא בן דוד (ירוש' קדוש' ד א). — תחית המתים, עי' תְּחִיָּה. — ובהשאלה לאבר הזכרות: המשמש (באבר) מת בעריות פטור (רבא, שבוע' יח.). — °לשון מֵתָה, שחדלו לדבר בה: אכן בהוכחת אמתת מבטא אחת הלשונות אשר כעת במספר הלשונות המתות תחשב תהיינה היסודות נשענות על דברי קבלה (משה טרייטל, אמרה צרופה, תקסח). — ועי' מָוֶת.