° 1, ש"ז, מ"ר מְתָגִים, —  אחד מסימני הקריאה בעברית, יורה להעמיד ולהאריך קצת התנועה:  נשאר לי לבאר תנועה אחת שהיא דומה לתמונת טעם אבל אינה טעם והיא קו אחד פשוט שלא יטה ימין ושמאל תחת אות אחת ושתים שבתיבה זולת הטעם של אותה התיבה ויש קורין לו מאריך וכו' ויש שקורין לו געיא וכו' ויש קורין לו מתג וכן אקראהו גם אני וחלקתי לששה מינים ונתתי בהם סימנים מת"ג ורסן פירוש מ'לכים ת'נועות ג'רוניות ר'אשים ס'מוכים נ'כרים וע"ז אמרתי בשירי פרק רק טובו גם יפיו, אכתוב על ספר בדיו, בו ימצא האדם דיו, במת"ג ורסן עדיו (ר"א בחור, טוב טעם, פרק ז, שנת רעז).  והכלל מי שאינו קורא המתגים כמשפטן אינו בטוח מן המכשול וישגה במבטא ובכונה (שם).  קצתי בחיי מפני רוב הגעיות היתרות כנטולות דמי ששמו האשכנזים בספריהם וקוראים מתג (ר"מ מלונזנו, אור התורה, בראש' ה ז, שנת שלד).  והוא קו ישר תחת האות נקרא ג"כ מירכא או געיא או מתג (ר"ש ארקוולטי, ערוג' הבשם, שנת שסב).  ואם תהיה התיבה אשר בה התביר במתג וחטף כגון צדי לפני חטף המניע או חולם לפני חטף שהוא מתוג וכו' אז יהי' המשר' (המשרת) מרכא במקום המתג (שער הנגינות, בסוף מסורה מערכתית, שנת שעט).  המתג הוא קו נצב לארכו כזה ( | ) ושמו יגיד על תכונתו כי כמתג בלחי הסוס מעכב מהירות מרוצתו כן הוא מעכב מהירות מבטא ההברה (בן זאב, תל"ע, סעיף סג). —  ובזמן האחרון פשט השמוש בשם זה במשמ' כנוי להחידקים המסבבים קצת נגעי העור וכדומ', עפ"י הצעתו של דר' בקי בן יגלי, במאמר נגעי העור, היקב, המליץ נה.