ב. מְתֹם

1, — כמו מְתִים, במשמ' אנשים, בנגוד לבהמה: ואיש ישראל שבו אל בני בנימן ויכום לפי חרב מעיר מְתֹם2 עד בהמה עד כל הנמצא (שפט' כ מח). — ועי' עיר.



1 עי' הערה לקמן.

2 נמסר בפרוש: ד' בקריא' חסרים וסימניהון מעיר מתם עד בהמה, אין בו מתם פצע וחבורה, אין מתם בבשרי מפני, כי כסלי מלאו נקלה ואין מתם בבשרי. ע"כ. ומ"ש: יש ספרים שהתיו בחירק ואין לסמוך עליהם שזהו א' מן ד' מתם בחולם בקריאה וחסר ואו על פי המסורת. ותרגמו השבע' πόλεως Мεϑλά, ובכ"י אחר ἑξῆς. ת"י: גמרינון. ריב"ג: ואמא מעיר מתום פאנה צפה ללעיר ואלואו ואלמימ דאח'לתאנ פיה כדח'ולהמא פי אתמול שלשום ואצלה אנ יכונ מתיום עלי זנה שלשום והד'א איצ'א ידל עלי אנ מתום ת'לאת'י אעני כונ מתום פי אלאצל מתיום עלי זנה שלשום אד' ליש פי אלאשמא' אלת'נאיה מא יכונ עלי מת'אל מתום, פאמא תפשירה פאלאקרב אנ יכונ מנ מדינה אהלה אי ד'את אהל ורהט. ע"כ. — ובעבר': אבל מעיר מתום הוא תאר לעיר והוו והמם נכנסות בו כהכנסן באתמול שלשום ועקרו שיהיה מתיום ע"מ שלשום וזה יורה עוד שמתום שלשי ר"ל שעקרו מתיום ע"מ שלשום מפני שאין בשמות שלשי ר"ל שעקרו מתיום ע"מ שלשום מפני שאין בשמות השניים מה שיהיה על דמיון מתום, אך פרושו הקרוב בו הוא שיהיה מעיר נושבת כלומר שיש בה עם ומתים. ורוב החדשים סוברים כי צריך לקרא מְתִם, כמו שבאמת בקצת כ"י נקוד כך, והוא חסר כמו מתים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים