1, ש"ז, — מקום בָריא בגוף, שאין בו פצע וחבּורה, gesunde Stelle; place saine (au corps); sound place: מכף רגל ועד ראש אין בו מְתֹם פצע וחבורה ומכה טריה (ישע' א ו). אין מְתֹם בבשרי מפני זעמך אין שלום בעצמי מפני חטאתי (תהל' לח ד). כי כסלי מלאו נקלה ואין מְתֹם בבשרי (שם ח). — ואמר המשורר: חדלו רפואותיו וחדל המתום, ויהי זמן מכה שחין צרוע (ר"י הלוי, גבר זמן). — ואמר המשורר: בגנות מי שעוזב מעלות חברו ומחפש מומיו: והבער בעזבו את חמודות חברו עד יגלה את קלונו, דמותו כזבוב עת יעזב כל מתום הגוף ויפול על שחינו (משה דרעי הקראי, דיואן א קכד, לקו"ק צג).