* 1, ש"נ, מ"ר מַתָּכוֹת, בכנ' מַתְּכוֹתָיו, —  גוף טבעי שנמצא עפי"ר במעמקי האדמה, ממין הברזל והנחשת, הבדיל והעפרת, הכסף והזהב, וכיוצא באלה, métal:  פואה של עידית בש"א עוקרין אותן במארופות של עץ ובה"א בקרדומות של מתכת ומודים בפואה של צלעות שעוקרין אותה בקרדומות של מתכת (שבי' ה ד).  כסוי טני של מתכות2 של בעלי בתים ותלוי המגרדות וגלמי כלי מתכות (עדי' ג ט).  פיקה של מתכת רבי עקיבא מטמא (כלי' יא ו).  וכי מה מטמא לו אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו3 מטבילן והם טהורים (ר"מ, נגע' יב ה).  כשם ששפוד של עץ אינו נשרף כך שפוד של מתכת אינו מרתיח (ר' יהודה, תוספת' פסח' ה ח).  לא יעשה משקלותיו של בעץ וכו' ושל מתכת אלא של זכוכית (שם ב"ב ה ט).  (המוציא) מיני בשמים ומיני מתכות4 כל שהן (שבת ט ו).  היתה (הקורה) של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת (ערוב' א ה).  תנור של אבן ושל מתכת וכו' כירה של אבן ושל מתכת (כלי' ה יב).  קטלא שחוליות שלה של מתכת בחוט של פשתן או של צמר וכו' חוט של מתכת וחוליות של אבנים טובות ומרגליות ושל זכוכית (שם יא ח).  קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות5 (שם יז טז).  עץ המשמש את המתכת טמא והמתכת המשמשת את העץ טהורה כיצד פותחת של עץ והפין שלה של מתכת וכו' פותחת של מתכת והפין שלה של עץ וכו' טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג וכו' טבעת של אלמוג וחותם שלה של מתכת (שם יג ו).  מסרק של ראש שניטלה אחת משניהן ועשאן של מתכת (שם ז).  כלי מתכות כמה הוא שיעורן הדלי כדי למלאות בו קומקום כדי ליחם בו וכו' (שם יד א).  השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה דמו  בראשו אמר ר' יוחנן והן שלנו בכלי מתכות (ירוש' ברכ' ז ו).  עפר הארץ מבלה את כלי מתכות והוא קיים לעולם (מד"ר בראש' מא).  — ומצוי בסהמ"א:  קנינך מלכים וממלכות ועורכי מערכות באונך, וששה מתכות בעפר נסוכות בגאונך (ר"י אבן גיאת, ובכן מלאה הארץ קנינך).  אתה חוקר על גדר האבנים והמתכות וגם ימים ונהרות והרים וגבעות ושאר הגופים אשר הם בארץ נמצאות (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש א).  מיני מתכות הקשים כגון נחשת וברזל (רמב"ם, שבת יח ה).  גזל לשון של מתכת ועשאהו מטבע (הוא, גזלה ואבדה ב יא).  ואשר נשאו לבו ללמוד חכמות וכו' יכיר מעשה השם במתכות ובצמחים ובחיות ובגוף האדם (ראב"ע, שמות כ א).