1, ש"נ, — השתוממות וצער, ובשמוש של מלת קריאה להגות לא־רצון וזלזול וכעס: ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו ואמרתם הנה מַתְּלָאָה2 והפחתם אותו אמר יי' צבאות והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה (מלא' א יב-יג). — ואמר הפיטן: הונוני מוני בתלאה, וטנפוני ברבת חלאה, ואמרו הנה מתלאה (רשב"י בר אבון, אל אל חי ארנן, שבת ב אחה"פ). — והשתמשו קצת הסופרים במשמ' קטטה וכדומ': ואל תחשוש בדבר מריבה ומתלאה — (מכתב לר"א בן עטא, JQR N. S. I, 235). — ובמשמ' דבר מקֻלקל: מכשפה מלהחיות ומלאחר דמעה ומלאה, לא ימיר בהמה בטובה מתלאה (אזהר' לר"א הזקן, אמת יהגה חכי). — והשתמשו בה קצת הסופרים במשמ' שאלה מיגעת: חופש אש פחם במי תהום רבה שואל מתלאה (משלי אסף א, כט ג).