*, פ"ע, נָאֲתָה, — נָאֲתָה תהלה, היתה נָאָה: לא נאתה1 תהלה בפי רשע כי לא מאל נחלקה לו (ב"ס גני' יה ט). — ובסהמ"א: נאתה ללשונו תמימת תם, כל תפלה כל תחנה כל שיר ומכתם (קטע כ"י מזמן הגא', סעדיאנה, הוצ' שכטר 72).
— הִתפ', *הִתְנָאָה, — הִתְנָאָה בְּדָבָר, עשה את עצמו נָאֶה בדבר זה, הראה א"ע נָאֶה: משכיר אדם מעותיו לשולחני להתנאות בהן ולהתלמד בהן ולהתעטר בהן (רשב"ג, תוספת' ב"מ ד ב). התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה וכו' (שבת קלג:). (רב שישא בר' אידי) מתנאה בסדינו הוה (שבת קמז.). הוי שש בחלקך והתנאה במיעוטך (מס' דא"ז ג). שהיה הקב"ה מתנאה ומשתבח במעשיו (תנחומ' שמיני ג). — ובסהמ"א: והעדר יראת האלהים מלבו בעת התערבו עם בני אדם ושיחתו עמהם וכו' להתנאות להם ולהתגדל אצלם במה שהוא יודע ובמה שאינו יודע ממיני החכמות (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו אלא כדי שיתן לחיילותיו ולעבדיו ולשמשיו (רמב"ם, מלכים ג ד). המלך מסתפר בכל יום ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים (שם ב ה). — ואמר הפיטן: שמרו להנחילו לעם נחילו מן בהשחילו השמיעו התחילו, התענג להתנאות קלוט יציאות טוען משאות נוח מללאות (רשב"י הבבלי, אל נשא, שבת בראש'). נחית פניניך בעזך עמך להתנאות, צורריהם הממת במכות להלאות (יקותיאל בר יוסף, פסח אשרו, מער' אחרון פסח). גבר יחיה הלא יראה שלשה ספרים נפתחים, בשנים טוב ורע נאה צדיק ורשע נכתבים, אך ספר של בינוניים עד יום עשירי ישתאה, אולי יזכה ויתנאה ולטוב וחן ירגיעהו (כנף רננים, פזמון לר"ה, קול קורא). — ואמר המשורר: וכל בת שיר לזולתי בודאי היא כמו דינה בעת יצאה להתנאות לחרפה היא ולשנינה (רמב"ח, נאם משה, דרכי נעם ד).
— פִע', *נֵאָה, מקו' נָאוֹת, לְנָאוֹת, — עשה שיהיה נָאֶה: לא שנו (שאסור לפרוס סדין על הסוכה) אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשירה (רב חסדא, סוכ' י.). — ובסהמ"א: ואסור לטבח לפרוש חלב הכסלים על הבשר כדי לנאותו (רמב"ם, מאכ' אסור' ז יט). להיות כל איש הירא מתעסק בערב סוכות בהדור הסוכה ומושבה ולנאותה בכלים ומצעות נאים כפי כחו (חמד' הימים ג, חג הסוכות ג). — ואמר הפיטן: קֻבצו עירות הסמוכות עסק גדול לנָאות, חשבה קצרוהו ונתנוהו בקופה ולעזרה מובאות (ר"מ נהוראי, אור יום הנף, ליל ב' פסח).
— נִפע' עתי', *אֶנָּאֶה: אנאה2 לפניו במצות אעשה לפניו סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה (נזי' ב:).
1 פסוק זה נשמט כנראה בעת ההעתקה ונכתב אח"כ באותיות קטנות ע"ג השורה. אך הכתב אחד הוא צורת האות ת היא ברורה, וממש כצורת שאר התוים שבכ"י זה ואין לפקפק בה.
2 במכי' בשלח, שירה ג: אתנאה.