פ"ע, נָאֲווּ, ובהנחת האלף נָאווּ, — היה נָאוֶה: נָאווּ לחייך בתרים צוארך בחרוזים (שה"ש א י). מה נָאווּ על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (ישע' נב ז).