נֵאוֹב
* 1, (ניאוב, ניאב), ש"ז, — כלי חרס, שהרוֹעֶה מחזיק בו מים לשתיתו וכדומ': רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את הניאוב2 מים (שמעון הצדיק בשם נער מן הדרום, ירוש' נזיר א ו), מד"ר במד' י.
1 כמו אזוֹר, ועי' הערה הבאה.
2 כך בספרי הדפוס (בירוש' הניאב), ובירוש' נדר' א א: השאוב, ובתוספת' נזיר ד ובספרי נשא כב ובגמ' (נדר' ט: נזיר ד:) אין מלה זו, אך יותר אפשר הדבר כי נשמטה המלה המוזרה, משנוספה מלה לא רגילה כזו. והנה משמ' נראה מהענין, אך מקורה לא נתברר, ואולי היא ממקור המלה נעוא בארמ', ואולי זו מלה דרומית.