* 1, אֲבוּב, ש"ז, מ"ר אַבּוּבִים, – בכלל כל שפופרת ארכה עגלה, Röhre; pipe; tube, וביחוד – א) כלי זמר מקנה נבוב או משפופרת של נחשת וכדומה, Schalmei; pipe, flûte; flute: ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי מפני שמחליק יפה ערכ' ב ג.  אבוב היה במקדש חלק היה דק היה של קנה היה ומימות משה היה וכו' והיה קולו ערב גמ' שם י:.  – ואמר הפיטן: לקחו בכרובים, תֻפים ואַבּוּבִים קינ' לת"ב, אצבעותי שפלו.  – ומשל אבוב שהיה לשׂרים זמר אורגים אינם רוצים בו (בארמית: אבוב לחרי זמר לגרדאי לא מקבלוה מיניה יומ' כ:.  – ב) שפופרת רחבה לקלות בה: ואבוב של קלאין כלים ב ג.  נתנוהו (את העֹמר) לאבוב והאבוב היה מנוקב כדי שיהא האור שולט בכולו פסיק' רבתי יח.  – ובמשמ' הכללית של °שפופרת דקה בכלל: והחלילין שהיו מנגנין בהן היה אבוב שלהן של קנה רמב"ם, כלי המקד' ג ה .  דברים יבשים מוכנים להנפח באף וראוי שינופחו באבוב קאנון ג ה א ב.