ש"נ, מ"ר נְבָלוֹת, — א) מעשה מְגֻנֶּה מאד, תּוֹעֵבָה, Niederträchtigket; infamie; villainy: ויחר להם מאד כי נְבָלָה עשה (שכם בן חמור) בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה (בראש' לד ז). והוציאו את הנער (שלא נמצאו לה בתולים) אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נְבָלָה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך (דבר' כב כא). והיה הנלכד בחרם ישרף באש וכו' כי עבר את ברית יי' וכי עשה נְבָלָה בישראל (יהוש' ז יה). ויאמר אלהם אל אחי אל תרעו נא (לבקש את האורח למעשה רע) וכו' אל תעשו את הַנְּבָלָה הזאת וכו' ולאיש הזה לא תעשו דבר הַנְּבָלָה הזאת (שפט' יט כג-כד). כי עשו זמה וּנְבָלָה בישראל (שם כ ו). ככל הַנְּבָלָה אשר עשה בישראל (שם י). כי כשמו כן הוא נבל שמו וּנְבָלָה  עמו (ש"א כה כה). ותאמר לו (תמר לאמנון) אל אחי אל תענני כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הַנְּבָלָה הזאת (ש"ב יג יב). כי נבל נְבָלָה ידבר ולבו יעשה און (ישע' לב ו). יען אשר עשו נְבָלָה בישראל וינאפו את נשי רעיהם (ירמ' כט כג). — ועשה עִם פלוני נְבָלָה, במשמ' הרע לו, הזיק לו וכדומ': ואיוב עבדי יתפלל עליכם כי אם פניו אשר לבלתי עשות עמכם נְבָלָה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב (איוב מב ח). — ובתלמ': גסי הרוח ומספרי לשון הרע ומדברי נבלה וחכמים בעיניהם (מס' דא"ר ב). והדר בנבלה עם אשתו והמוציא עליה עלילות דברים בשביל לגרשה (שם). — ובסהמ"א: כי לא אשא את החרפה הזאת עד אשר אעשה נקמה בך ובארקוליאוס אחי אשר עשה עמך נבלה (יוסיפון, דף שנו). לא לבד ביהודה נעשו נבלות כי אם ברומה בעיר מלכותו נעשו נבלות הרבה ועתה אספר אחת מן הנבלות אשר נעשו בימי תבריאוס קיסר וכו' (שם). — ובמשמ' כילוּת וקמצנות: למען יש מקום מולד ובית אב לנדבות יד ומקור לנבלה (ר"ש הנגיד, בן משלי ב). אמנם ניחס הנבלה למשתדלים אחר הממון יתר מן הראוי (ספ' המדות לאריסטו א). — ב) אִשָּׁה רָעָה, עוֹשָׂה מעשים מגֻנים: ותאמר לו אשתו (לאיוב) עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת ויאמר אליה כדבר אחת הַנְּבָלוֹת תדברי (איוב ב י).