פ"י, יִגַּח, יִגָּח, *לִגַּח, — נָגַח השור או האיל בקרניו, הכה בהקרנים שלו, stossen (m. d. Hörnen); frapper des cornes; to butt: וכי יִגַּח שור את איש או את אשה ומת וכו' או בן יִגַּח או בת יִגָּח וכו' אם עבד יִגַּח השור או אמה (שמות כא כח-לב). — ובתו"מ: מועד (הוא) שהעידו בו שלש פעמים ותם (הוא) כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח (ר"מ, ב"ק ב ד). שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים וכו' שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים (שם ג ט). שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה (שם ד א). שור של ישראל שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל (שם ג). שור שנגח את האדם ומת (שם ה). שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה וכו' וכן פרה שנגחה את השור (שם ה א). הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך (תוספת' שם א ה). עד שיתכוין ליגח (שם ד ו). יש בנוגח שאין ברובע וברובע שאין בנוגח נוגח משלם את הכופר לאחר מיתה וכו' (שם י). למלך שאמר לעבדיו שמרו לי ב' כוסות הללו וכו' היה עגל אחד שרוי על פתח הפלטין נגח העבד ונשבר אחד מהם והיה העבד עומד ומרתית לפני המלך אמר למה את מרתת אמר לו שנגחני העגל ושבר אחד משני הכוסות (מד"ר שמות כז). — והפָּעוּל °נְגוּחָה, בהשאלה, ואמר הפיטן: דמעתה מצויה בלחייה למשכה, דרוסה בעוטה נגוחה נשוכה (ר' שמעון בר יצחק, סליח' עשי"ת, גרץ שפ"ר ג, דף 377).

— פִע', נִגַּח, תְּנַגַּח, יְנַגַּח, נְנַגֵּחַ, תְּנַגְּחוּ, מְנַגֵּחַ, — כמו קל בנחץ הפעולה, ובהשאלה לאדם במשמ' הִכָּה כמו שור בקרניו: בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים יְנַגַּח יחדו אפסי ארץ (דבר' לג יז). ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר יי' באלה תְּנַגַּח את ארם עד כלתם (מ"א כב יא). בך צרינו נְנַגֵּחַ בשמך נבוס קמינו (תהל' מד ו). — ובמשמ' העקר' לאַיִל וכדומ': יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תְּנַגְּחוּ כל הנחלות (יחזק' לד כא). ראיתי את האיל מְנַגֵּחַ ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו (דני' ח ד). — ובתו"מ: זכרים המנגחין זה את זה אין חוששין משום ריסוקי איברים (רב הונא,  חול' נא.). — ובהשאלה: בקש משה לירד ומצא מלאכי חבלה ונתיירא מהם וכו' בא וראה כמה גדולים העונות אתמול מנגח אותם ועתה מתיירא מהם (מד"ר שמות מא). בנים שמנגחים בתורה (ברכ' נו:). מה שור מנגח בקרניו אף אלו מנגחין בתפלתן (מד"ר במד' כ). — ובסהמ"א בהשאלה: בך ובמכרי, אנגח צרי, לך יתרון שירי, ועלי מחסורם (ר"ש הנגיד, באשמרת ערב). — °נִגַּח החומה באיל הברזל, הכה בחומה בקרני מכונת המלחמה: וגם פומפיוס הקריב את איל הברזל לנגח את מגדל ההיכל (יוסיפון, דף רכ). וימשכו את איל הקורה וישלחוה לנגח את קיר החומה (שם ת). הגישו נא אלינו את איל הברזל ונגחוה כי נפול תפול גם החומה הזאת במהרה (שם תק).

— פֻע', *מְנֻגָּח: שור שהיה רועה ויצא שור אחר אחריו נמצא הרועה זה שמת אפילו זה מנוגח וזה מועד לנגיחה או מנושך וזה מועד לנשיכה פטור (תוספת' ב"ק ג ו). — ובסהמ"א: או רצה לפרש שאמר הכתוב וגם בעליו יומת יהרג כאשר נהרג האיש המנוגח (רמב"ן שמות כא כט). — ובהשאלה: והם רבבות אפרים אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושע שבא מאפרים (רש"י דבר' לג יז).

— הִפע', *הִגִּיחוֹ, — לִמּדוֹ והרגילו לנַגּח: שור האצטדין אינו חייב מיתה שנאמר כי יגח ולא שיגיחוהו (ב"ק ד ד).

— הִתפ', הִתְנַגַּחַ, יִתְנַגַּחַ, — הִתְנַגַּח עם פלוני, נאבק ונפתל עמו, נלחם אתו: ובעת קץ יִתְנַגַּח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות (דני' יא מ). — ובמדר': בשעה היו יהודה ויוסף מתוכחין זה עם זה אמרו מלאכי השרת זה לזה בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן (ר' יונתן, תנחומ' ויגש ד). — °ובהשאלה: אל תחטף ידך כל מאכל אשר תראה ולא תתנגח בעמיתך בקערה (ב"ז, תרג' ב"ס לא כא). ואל ידמה כבוד מע"ל כי שה תם אני חדל כח אני כי לעת מצוא קרני ברזל לי להתנגח על ארבע רוחות שמים (מא"ג, קרית ספר פז).