ב. נָגִיד
* 1, ש"ז, מ"ר נְגִידִים, — בהמה כחושה, דלה, שאינה שוה הרבה, hinfälliges Tier; un animal maigre; lean animal: יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו2 נגידין ת"ל תחתיו (ב"ק סז:).
1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה הבאה.
2 בכ"י חמשה נגידין, והכונה ברורה שהיא במשמ' בהמה גרועה מהבהמה שגנב, אך מקור משמ' זו לנגיד לא נתברר. דעת רש"י שהוא מן אתנגיד בארמ' אינה נהירה. בסורי' ובערב' אין חבר, רק אולי נחיל نحيل בערב'.