א. נָגִיד

1, ש"ז, סמי' נְגִיד, מ"ר נְגִידִים, סמי' נְגִידֵי, —  א) מושל, מי שיש בידו כח ורשות לְצַוֹּת לעשות מה שצריך, Herrscher; souverain; prince:  כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לְנָגִיד על עמי ישראל (ש"א ט יו).  הלוא כי משחך יי' על נחלתו לְנָגִיד (שם י א).  אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לְנָגִיד על ישראל (ש"ב ה ב).  ועתה כה תאמר לעבדי לדוד כה אמר יי' צבאות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נָגִיד על עמי על ישראל (שם ז ח).  והוא ימלך תחתי ואתו צויתי להיות נָגִיד על ישראל ועל יהודה (מ"א א לה).  שוב ואמרת אל חזקיהו נְגִיד עמי (מ"ב כ ה).  בן אדם אמר לִנְגִיד צר כה אמר אדני יי' יען גבה לבך וכו' (יחזק' כח ב).  הן עד לאומים נתתיו נָגִיד ומצוה לאמים (ישע' נה ד).  יבצר רוח נְגִידִים נורא למלכי ארץ (תהל' עו יג). —  ועל שֵׁבֶט:  ועל שבטי ישראל לראובני נָגִיד אליעזר בן זכרי (דהי"א כז יז).  וזבדיהו בן ישמעאל הַנָּגִיד לבית יהודה (דהי"ב יט יא). —  צִוָּהוּ לְנָגִיד על העם:  בקש יי' לו איש כלבבו ויצוהו יי' לְנָגִיד על עמו (ש"א יג יד).  והיה כי יעשה יי' לאדני ככל אשר דבר את הטובה עליך וצוך לְנָגִיד על ישראל (שם כה ל).  לפני יי' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נָגִיד על עם יי' על ישראל (ש"ב ו כא). —  נְתָנוֹ נָגִיד:  יען אשר הרמתיך מתוך העם ואתנך נָגִיד על עמי ישראל (מ"א יד ז). —  ובן המלך המיֻעד להיות יורש הכסא:  ויעמד לראש רחבעם את אביה בן מעכה לְנָגִיד באחיו כי להמליכו (דהי"ב יא כב). —  ב) פקיד, ממונה על בית המקדש:  פשחור בן אמר הכהן והוא פקיד נָגִיד בבית יי' (ירמ' כ א).  שריה בן חלקיה וכו' נְגִד בית האלהים (נחמ' יא יא).  ועזריה בן חלקיה וכו' נְגִיד בית האלהים (דהי"א ט יא). —  ומ"ר:  וזכריהו ויחיאל נְגִידֵי בית האלהים (דהי"ב לה ח). —  וראש מחלקת הכהנים וכדומ':  ופינחס בן אלעזר נָגִיד היה עליהם (דהי"א ט כ). —  וממונה על בית המלך:  ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך ואת עזריקם נְגִיד הבית ואת אלקנה משנה המלך (דהי"ב כח ז). —  וממונה על האוצרות:  ושבאל בן גרשום בן משה נָגִיד על האצרות (דהי"א כו כד). —  ועל המשגיחים על מתנות הכהונה:  ויביאו את התרומה והמעשר והקדשים באמונה ועליהם נָגִיד כונניהו הלוי (דהי"ב לא יב). —  וממונה על ערי   במקור נדפס 'הרי' מבצר:  ויחזק את המצורות ויתן בהן נְגִידִים ואצרות מאכל ושמן ויין (שם יא יא). —  ושׂר משרי הצבא:  ויכחד כל גבור חיל ונָגִיד ושר במחנה מלך אשור (שם לב כא). —  מָשִׁיחַ נָגִיד:  עד משיח נָגִיד שבעים ושבעה (דני' ט כה).  — ג) בכלל אדם חשוב, נכבד, שׂר:  כמו נָגִיד אקרבנו (איוב לא לז).  שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם קול נְגִידִים נחבאו ולשונם לחכם דבקה (שם כט ט-י). —  ואמר בן סירא:  סלסליה ותרוממך ובין נגידים2 תושיבך (שמעון בן שטח בשמו, ירוש' ברכ' ז ב). —  ובמדר':  מלאך אחד שנוטל אודות של ברזל ועליהם גחלי ריגיון ומעמידם כנגד המלכים ונגד נגידים כדי שתפול אימתם בעולם (פסיק' רבתי כ). —  ואמר המליץ:  ויקראני לסעודתו איש מבני הנגידים, ומאצילי ארץ הנכבדים (ר"י חריזי, תחכמ' ב). —  ומצוי שמושו בסהמ"א במשמ' שר ממֻנה על חלק מחלקי הארץ:  וישם (אנטיפטר) את בניו על כל יהודה על פי הורקנוס וישלח פסילו (בנו) הגדול וישימהו נגיד על ירושלם ויקח בנו השני אשר שמו הורדוס וישם אותו נגיד בגליל (יוסיפון, דף רלז).  הנה חזקיהו שר הפריצים אשר מארצכם ישחית את כל ארץ ארם אשר אני נגיד עליהם שם (שם רלח). —  ושר הצבא:  ופתח אהלו נצב כנגיד למלחמה יאסוף את גבוריו (רשב"ג, בשורש עץ). —  וגדול בעַמֹּו:  לבי הלא נחלל מאין הפוגות אשר הומר ונחלף למר מתק מגדיך, מלא דמעות כמים נשטפו נמלאו לחיי וכל עיני נגידיך (ר' מאיר הדרשן, קינ' לת"ב, ציון צפירת). —  וכנוי לדוד המלך:  מלכות הכינות במטה לנגידי, נאם להיות כסאו כשמש נגדי (ראב"ע, אל מי מקדושים). —  ולהכהן הגדול:  נגיד בתורת אל מעטיר יזרוק דם כדת קרבני (הוא, סדר עבודה, אמוני לבב). —  °נְגִיד המאמינים3, כנוי אצל המֻשלמים למלכיהם:  גם היום יקרא כל מלך גדול על ישמעאל נגיד  המאמינים (ראב"ע בראש' מא י). —  ד) דברים מחֻכמים, חשובים:  הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב שמעו כי נְגִידִים4 אדבר ומפתח שפתי מישרים (משלי ח ה-ו). —  ואמר המליץ:  דברי ראש לכל ראשי דברים ועל שיחים נגידים הם נגידים (ר"ש הנגיד, הכימים בחרתם).  ללמד לכל נמהרי לב תבונות ועמקי שפתות לדבר בצחות, ולשור נגידי אמרים במעבה לבבי יצקתים צרפתים בטוחות (רמב"ע, תנו ציץ, פתיח' להתרשיש).  מה לי ולידידים ימי חרפי על כל לזות פי אמרו חסד, אכן בהתהפך זמן עלי לִנְגִיד דברי קראו חסד (שם ו כ).  והיו שיריו (של ר' שמואל הנגיד) נגידים וראשים ועניניו חזקים וחדשים (ר"י חריזי, תחכמ' ג).  אנשי לבב שמעו לי, והאזינו נגידי שכלי (שם מג).  ולאורו של רבינו משה וכו' הלכו כל ישראל ממזרח שמש עד מבואו וחבוריו בכל חכמה הם נגידי החבורים (רס"ע אבן דנאן, מאמ' על סדר הדורות, חמדה גנוזה ל:). —  ונְגִידוֹת, בל"נ:  ודברתי נגידוֹת, וחברתי ידידוֹת, ונסמכתי על איש חמודות (ר"י הלוי, מכתב לר"א אלעמני). —  ה) °תאר כבוד לראשי ישראל בגולה, בפרט במצרים, ספרד ותורקיה5:  כי לא מלכנו מלך חסד לבדו תכון ממשלתו הורישני משרת נגידי באמרו זה יעצור בעם יי' אחריו וגם לא הוא לבד קראני נגיד בשמו כי אם מלפני משנים רבות מימי נגידי (אבי) וכו' (קטע גני', פרסם אלח' אדלר ב"גנזי מצרים" מט).  כי נאמן בית נגידי להיות לפני יי' עד עולם (שם).  שמע נא דברי, אדוני הנגיד הגדול, מחמר קֹרצת כמוני, ועשני עשך ועפר יסודתנו (מנחם ב"ס, אגר' לר"ש הנגיד).  אבל ריח ישובב הנפשות ומור עובר יחיה הנשמה, בשם נגיד ויחיד רב שמואל אשר מלא פני כל האדמה (יוסף בן חסדאי, הלצבי חן).  לזכר המשפחות המיוחסות משפחת נגידי ישראל ואיתניהם וכו' מרנו ורבנו אדוננו יהודה הנגיד (הזכר' נשמ' מזמן הגא' והרמב"ם מהגני', JQR, N. S. I, 49).  אצל כבוד שר השרים ונגיד הנגידים (ר"י הלוי, מכת' לר"א אלעמני).  והגדי נאסרו ידיו במעיו, ראשו על כרעיו, ונגידנו הסיר כל צורר קם להכחידי, וישסעהו כשסע הגדי (ראב"ע, מכת' לר"ש אבן גאמע).  עד בוא הנגיד הגדול רבי שמואל הלוי זצ"ל (ר"י חריזי, תחכמ' ג).  כי אין כשירי ר' שלמה חזקים, ולא כשירי הנגיד עמוקים (שם).  והיה לו (להנגיד במצרים) הרמנותא דמלכא ומאמר המלך לרדות את העם במקל ורצועה וכו' ולאחר המוסף משימין שלחן לפני ההיכל וחומש עליו והנגיד יושב וקורא בו וכו' עכ"ל יאודה הנשיא הנגיד שהוא מזרע דוד המלך ע"ה וכו' ובבא הנגיד אל ארץ מצרים וילבש אותו השר בגדי מלכות וכו' ומהיום ההוא ומעלה (שהרב בצלאל הלשין לפני המלכות על הנגיד ר' יעקב בן חיים תלמיד ואמר כי פרוש נגיד הוא כמו מלך) וישימה (השר) לחק בישראל לבל יכנו לשום יאודי אשר יבוא מקושטנדינה נגיד (לקוטי יוסף סמברי, ברלינר, דף 2-4). —  ובהרחבה, °אדם בעל נכסים רבים:  ברכו כאחד הנגידים6, בצאן ושפחות ועבדים (ראב"ע, מי כמוך אל). —  ונרדף עם עָשִׁיר:  חי נפשי כי באחת מערי ארצנו התפאר לפני זה ו' שנה בערך נגיד חסר תבונות אחד בבנו בן ד' שנים כי החל ללמוד גמרא (ש' בלוך, שבי"ע ב, אלג'יר).  משאי ומתני בסחורות כאלה עם הנגידים מהר"ץ ומהר"ג יקירי רעזינאי עולה לאלפים ולרבבות (מא"ג, קרית ספר כה).  יודעני מע"ל אם חפצו לתת אותה גם לי בהקפה על ערבות הנגיד מהר"י כהן (שם).  כי לא היו אז נגידים ועשירים גדולים כמו עכשיו ומה שמוציא בעל הבית פשוט ואפילו מקבל חשוב הוא יותר מהוצאות של הנגידים שבשנים הקודמים (מגיד שיחות, דף קסח).  כי כל העשירים והנגידים הגדולים מודים שהעוה"ז מלא יגונות ויסורים (שם קע).  כל הנגידים דקהלתנו נסעו לקראתו (מגלה טמירין, דף סו:).  אודות רכושו של רוטשילד ורוב עשרו כנגד הרוזנים הגדולים ושאר הנגידים המפורסמים (מ' מו"ס, מסע' בנימין השלישי). —  ו) °בחכמת המזלות:  והכוכב ההווה באחד המזלות הישרים יקרא הנגיד וההוה כנגד מעלתו באחד המזלות המעוותים הוא העבד (ראב"ע, ראש' חכמה, כ"י פריז).  וענין מה שאמר שומעין מה שעתיד להיות כי בטיסתם באויר השמים יקבלו העתידות משרי המזלות השוכנים באויר והם נגידי התלי ומשם יגידו גם בעלי הכנפים כאשר הוא מנוסה בנחשים (מ' אלדבי, ש"א ט).  ושרי זנב התלי הקרובים לארץ והם הנקראים נגידי התלי ומהם נעשים סימנים בעופות (הרקנטי ב נ).



1 בערב' נג'יד  نجيد במשמ' אמיץ הלב שאינו נרתע מפני סכנה וכדומה.

2 כך גרס' הדפו' וכך גם כ"י רומא (עי' ציונ' של ראמ"ל), והובא מאמר זה גם בגמ' בבלי (ברכ' מח.), אלא שבדפו' האחרונים הובא שם רק חציו הראשון כמו בירוש' ובמקום חציו השני הובא שם חציו השני של הפסוק במשלי ד ח , תכבדך כי תחבקנה, וכבר העיר מהרש"א שם כי בספרו של רש"י לא היה זה בגוף הגמ' ונוסף אח"כ עפ"י רש"י.  אבל בדפו' שונצינו, ויניציה, בסיליאה וקראקא הגרסה היא:  ותרוממך ובין נגידים תושיבך, וכן במד"ר בראש' פר' צא, ובילק' משלי ד, וכן בעין יעקב כאן, אלא שבמקום ובין נגידים כתוב ובין נדיבים, וכן הובא סוף פסוק זה בתוספות ערוב' סה. וב"ק צב: כמו"כ נדיבים במקום נגידים (ד"ס).  ויש עדות מפורשת מזמן הגאונים, כי בספרים שלהם היה כתוב בדברי ר"ש בן שטח בשם בן סירא החלק השני שבירוש', בקצת שנויים אבל עכ"פ נגידים ולא נדיבים.  עדות זו באה בשאלה לרה"ג (תג"ק סי' עח), וז"ל:  הוצרכנו לתשובת אדונינו בפסוקים שמצינו בתלמוד ואינם במקרא וכו' אחד בברכות סלסליה ותרוממך בנגידים תושיבך אל תיקרא בנגידים אלא בין נגידים ולא מצינו בלתי תחבקנה וכו' דע שלא היו חכמ' טועין בפסוק וכו' דכ' סלסליה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה כך אנו גורסין הפסוק כולו וגם כך הוא כתוב בנוסחאות שלנו הפסוק כולו ואחריו אנו אומרי' בין נגידים כלומר שזה פתרון זה ואנו לא גורסין אל תיקרא בנגידים אלא בין נגידים אעפ"י שיש בין חכמים מי שגורס כן וכו' אלא אחר הפסוק התחיל דברים אחרים כלומר שאף במשלי חכמים הרי אמור כן.  ע"כ.  עכ"פ בין לפי גרסת השואלים ובין לפי גרסת הגאון, בחצי הפסוק שהובא בדברי ר"ש בן שטח בשם בן סירא היתה המלה נגידים.  אלא שבכ"ז יש לפקפק אם באמת פסוק זה כצורתו פה יצא מפי בן סירא, יען בגוף בן סירא של הגניזה אין פסוק זה, וכן איננו בתרגום היוני, והעדות שהובאה כאן בשם ר"ש בן שטח אינה מכרעת, כי כל סיפור המעשה והשיחה בין ינאי המלך ואחיה של המלכה חשוד בין מטבע עצם הדברים ובין מצד הלשון.  כי כבר הוכחתי (בהמבוא, פרק עד אימתי דברו עברית) כי שמעון בן שטח וינאי המלך היו מדברים עברית.  ואפילו אם נניח כי הפעם סחו ארמית מפני האורחים רבי מלכות פרס שהיו באותו מעמד עכ"פ אי אפשר שמלך וחכם גדול אחי המלכה יוציאו מפיהם לפני אורחים דברים בטלים ונלעגים כאלה.  ורגלים לדבר כי כל הספור הוא מזמן מאוחר, ואין לדעת אם יש בו קרט של מעשה שהיה או כלו בדוי.  ואולם, גם אם אין שמעון בן שטח בעל העדות הזאת, לא הורע כחה מכל וכל, ויש עדות אחרת המאמתת אותה בעקרה, והוא התרגום הסורי של בן סירא, שבו בא הפסוק הזה בלשון ארמית, והוא פסוק לב פרשה ו, וז"ל:  חבביה ותרוממונך ובינת שליטנא תותביונך.  והנה, המלה שליטנא משמשת בהפשיטא לתרגום הרבה מלים עבריות:  קצינים, רוזנים, שליטים, מושלים וכמו"כ נדיבים (איוב לד יח), אבל גם נגידים (תהל' עו יג), ולכן אפשר כי בגוף העברי היה כתוב או נגידים או נדיבים, וקצת יש להכריע לצד נדיבים מפני שבמקומות אחרים השתמש ב"ס באמת בהמלה נדיבים, כמו ב"ס גני' יא א:  חכמת דל תשא ראשו ובין נדיבים תושיבנו, וכאן אין ספק בהגרסה, כי הכ"י כאן בהיר וברור.  וכן שם לח ג:  דעת רופא תרים ראשו ולפני נדיבים יתיצב, —  אך כאן יש הגהה עה"ג מלכים.  ומכל מקום, הגרסה של הירוש' וגרסת הגאו' והדפוס' הקדו' גם בבבלי היא עדות שהיתה גרסה זו לפחות בקצת נוסחאות ספרי בן סירא.

3 בערב' אמיר אלמומנינ.

4 קצת החדשים מגיהים נכֹחים.

5 לפי עדות יוסף סמברי התחילה משרת הנגיד בימי מלכותו של עצר אלדולה, ד' תשמ"ה ליצירה, עי' ערך נגידוּת.

6 אפשר כי גם כאן השתמש ראב"ע בשם זה במשמ' הרגילה, שעפי"ר יש להם נכסים רבים, עכ"פ אנו רואים מקור ההרחבה והשמוש המאוחר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים