°, ש"נ, — שה"פ מן נָהַק: שהנאקה תדמה לפעמים לנהיקות החמור שדרכו לנהק תמיד וכו' והגעייה לשור כמו הנהיקה לחמור (ר"ש מסנות, מעין גנים לאיוב ו ה). בפרא נוהג לשון נהיקה ובשור געיה והכל ענין צעקה (רשב"צ דוראן, אוהב משפט לאיוב ו ה).