*, ת"ז, — מי שנָזְפוּ אותו: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף (ריב"ל, אבות ו ב). — ובסהמ"א: ואמרתם שאתם אבילים נזופים בבכי תמרורים ואנחה (קטעי בן מאיר, JRQ N.S. 1915, 552). מעשה בטבח אחד שהוציא טרפה מתחת ידו הביאוהו לר"נ ופסלו לעדות ועיברו מן הטבחות הלך וגידל את שערו ואת ציפורניו ובא לו אצל רב נחמן כמנודה וכנזוף (והזהיר, משפטים). — ועי' נָזַף.