ש"ז, סמי' נְזִיר, מ"ר נְזִירִים, נְזִירֶךָ, נְזִירֶיהָ, — א) מי שנֹשׂא נֵזֶר על ראשו, ראש וחשוב, Fürst prince: תהיין הברכות לראש יוסף ולקדקד נְזִיר אחיו (בראש' מט כו). זכו נְזִירֶיהָ משלג צחו מחלב (איכ' ד ז). — ב) מי שהִזִּיר את עצמו לאלהים, Naziräer; nasiréen; Nazarite: איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נָזִיר להזיר ליי' מיין ושכר יזיר וכו' כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו (במד' ו ב-ה). וגלח הַנָּזִיר פתח אהל מועד את ראש נזרו (שם יח). כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נְזִיר אלהים יהיה הנער מן הבטן (שפט' יג ה). מורה לא עלה על ראשי כי נְזִיר אלהים אני מבטן אמי (שם יו יז). ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לִנְזִרִים1 וכו' ותשקו את הַנְּזִרִים1 יין ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו (עמו' ב יא-יב). — ג) בהשאלה, גפן שלא זמרוה בזמנו וארכו שריגיה2, unbeschnittener Weinstock; vigne non émondée; unpruned vine: את ספיח קצירך לא תקצר (בשנה השביעית) ואת ענבי נְזִירֶךָ3 לא תבצר (ויקר' כה ה). יובל הוא וכו' ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נְזִרֶיהָ (שם יא). — ובתו"מ: הריני נזיר על מנת שאהא שותה ין ומיטמא למתים הוא נזיר ובטל תנאו (תוספת' נזיר' ב ב). יודע אני שיש נזירים אבל איני יודע שהנזיר אסור לשתות יין (שם ג). כשעלו נזירין מן הגולה ומצאו בתי המקדש חרב אמר להם נחום המדי אלו הייתם יודעים שבהמ"ק עתיד ליחרב הייתם נוזרים (משנ' שם ה ד). שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח (ירוש' שם ה ה). למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהם נזירים ומהם שכורים לעת ערב בא ליתן שכרם נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד וכו' (ר' אבין, מד"ר ויקר' כד). — ואמר המליץ: ולמה הנזירים לא יכרתו שער ראשם (שאלות ראב"ע קמא). — ומשל: לך לך אומרים לנזיר סחור סחור לכרם אל תקרב4. — והשתמשו בשם זה לכמרי הנוצרים: וילבש בגדי שש ומשי לבנים כמנהג נזיריהם פרושי המדברות (תולד' אלכסנדר, עמוד 2, הוצ' ישראל הלוי). — ובמשמ' ענפי הגפנים: וחזק מך ימוט, ולעד לא תמוט, ובשביעית תשמוט, ספיחים ונזירים (רשב"ג, אזהר', שמור לבי). — ובמליצה, שבח ותהלה: ילכו יונקותיו כלוז וערמון, וישלח נזיריו עד שניר וחרמון, ויך שרשיו כלבנון (רמב"ם, אגר' לר"י אבן עקנין).