*, ש"נ, מ"ר נְזִירוֹת, — א) אשה נְזִירָה: מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבוא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים ובסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות (נזיר ג ו). אמרה לו אשתו הריני נזירה ואתה אם אמר הן שניהם אסורין (תוספת' שם ג ו). ונוה צדיקים יבורך זה נזיר ונזירה שאם גזרו מן היין להשמר מן העבירה זוכים לברכה (מד"ר במד' יא). — ואמר המשורר: עליהם יעשו יום טוב אבלים ותשתה כוס ישועות כל נזירה (ר"ש הנגיד, אלוה עז). — ב) שה"פ מן נָזַר: ואין נזירה אלא הפרשה (ספרא אמור ג ד). — והפעולה להיות נָזִיר, ומ"ר נְזִירוֹת: מי שנזר נזירות הרבה (נזיר ג ו). מי שנזר שתי נזירות (תוספת' שם ב טו). אילו לשלמיו והשאר לשאר נזירותיו (שם ג יו). — ובלשון חכמת הכוכבים, °נְזִירַת הכוכב, נטייתו מקו הישר: השער הששי במהלך הנזירה הקורה לחמשה כוכבי הנבוכה (ראב"ח הנשיא, צוה"א כו). — °ונזירת האותיות במקרא: ועתה נשאר עלי לבאר תואר הנזירה וההפיכה הזאת איך היא ואומר כי ברוב ס"ס ואשכנז וכמעט בכלם מניחים פני הנון כמו שהיא ומהפכים רגלה לאחור וכו' ומה מאד הייתי שמח אילו מצאתי צורה שלישית בענין הנזירה שיהפכו ראשה ופניה לאחור ויניחו רגלה לפנים (ר"מ מלונזנו, אור תורה, בהעלתך י).