נָחוֹר

°, ת"ז, — שיש בו נִחוּר: ועוד שנגע הצרעת הוא מנומר כי יש ממנו נחור וממנו חלק (קאנון ד ז ב ט). — וגם בגד נָחוֹר: אבל מקום הגרב צריך לחכך תחלה עם בגד נחור ואח"כ ימשח בשמן (ספר המסעדים, כ"י). ויחופף הצד העלול (של הראש) בבגד נחור וישתה יין ישן (נרבוני, ארח חיים ג יג, כ"י ביהמ"ד שכטר). — וקול נָחוֹר: והקול משתנה במזג הקנה כי מחלקות הקנה יצא חלק הקול ומנחרותו ויבשותו יצא הקול נחור ויבש (שעה"ש לאבי הרלב"ג ט).

חיפוש במילון: