*, ש״ז, — שה״פ מן נִחֵשׁ: והלא הניחוש והעינון בכלל היו ויצאו מן הכלל לחילוק (ר׳ ישמעאל, ירוש׳ שבת ז א, שם סנה׳ ז ה). — ומצוי בסהמ״א: ושאלה היתה לפני הרב האי למה נהגו ישראל הדרים במערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה והשיב כי נחוש בעלמא הוא (ראב״ע, אגר׳ השבת א). נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה (רש״י בראש׳ ל כז). הוא ואשתו מחליפין שמותיהן זה בזה בלילה משום ניחוש (הוא, שבת סז:). והניחוש בעופות ובחולדה הוא הנקרא בלשון ערב זג׳ר והניחוש בכוכבים היא חכמת הכוכבים (ר״י א״ת, השרש׳ לריב״ג, נחש). לא שאותן המינין (שנוהגים לאכול בר״ה) יראו כדרך נחושי הסכלים והנשים (ר״י בר אנטולי, מלמ׳ התלמיד׳, נצבים). ומה שיראה בניחוש ובעוננות ובראיית המלחמות וכו׳ (רש״ט פלקיירא, המבקש לה). בכחות ובמלאכות אשר בהם יוכל האדם להזהיר במה שיהיה כמו פתרון החלום והניחוש והעוננות והדומה לאלו הכחות (הוא, ראש׳ חכמה ב ו ד). הם יחשבו לשפוט בעתידות כפי ההקדמות הכוללות אשר להם ישפטו מכחם את אשר יהיה באחרית הימים וזה המין יקרא ביחוד ניחוש ועליו אמר הנביא קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד (ר״י אברבנאל, מ״ב יז). שאשת שמעון בעת לדתה יעצו אותה הנשים שתניח הארגזים פתוחים כי כן תורת הנשים כדי שיהיה רחם היולדת פתוח ללדת מהרה ושלסבה זו מצאו הגנבים הארגזים פתוחים וגנבו מה שגנבו וכו׳ ועליו לשלם יען הניה הארגזים פתוחים לניחוש הנשים (שו״ת מהרי״ט ב כא). ולה אין צריכים ניחושים לומר להם עתידות לפי שבעת שצריכים ישראל עתידות הקב"ה אומר להם (ר״י קארו, תולד׳ יצחק קיב:). הנחוש והוא ענין שיקבע לו אדם איזה דבר לדעת על ידו דברים נעלמים או עתידות וכו׳ ויש עוד מין נחוש והוא ההגרלה והיינו כשיזדמן לנו דבר ואנו מסופקים אם לעשותו או שלא לעשותו כי אין אנו יכולים לשער אם טוב הדבר ואם לא אנו מטילין גורל (רש״פ, יריע׳ שלמה א ד).