ז. נִיב
° 1, ש"ז, מ"ר נִיבִים, — השִׁנַּיִם הכלביות, Augenzahn; dent canine; eye-tooth: שני הכלב שהן ניבים גדולים יוצאין מפיו ולחוץ (ר"ח, ב"ק כג:). ושנים בפיו נתן חזקים, ולשלשה חלקים נחלקים, להדק טוחנות קבע ולכתוש, וניבים חברם לשבור ולנתוש (ר"י זבארה, בתי הנפש 35, הוצ' ד"ר דוידזון).
1 בארמ' ניבא: לא תיסתפי מיניה (מהכלב) שקולי ניביה (ב"ק פג.), ועוד. וכן בערב' נאב ناب, ניב نيب.