* 1, ש"ז, מ"ר נִיבִים, — עָצָל, ובצרוף עם שְׂפָתַיִם, ניב שְׂפָתַיִם, החלק הבשרי הרך מן קו נשיקת השפתים זו לזו ומעלה עד תחת החֹטם, במקום חבורו עם עצם החניכים, Lippenmuskeln; muscles des lèvres; lip muscles: כוליא וניב שפתים2 (רב פפא, חול' קכח:). (הטיל בו בהעֵגל שנשלח לקרבן מום) בניב שפתים (גיט' נו.). — ובסהמ"א: כוליא שלמה וניב שפתים שלם אבל חצי כוליא וחצי ניב שפתים אעפ"י שאין עושין חליפין וכו' (תוספו' חול' קכח: ד"ה כוליא). ושמא בעוף לא שייך ניב שפתים (תוספות זבח' עז: ד"ה הכא בדוקין). — והשתמש רש"י בו בסגנון ארמי: ופה ושיער לא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דאי גייז לשיער וחתיך לניב שפתים לא מיית (רש"י נזיר כא:). — ב) °גיד, יתר, המחבר ומקשר שני אברים או שני חלקי אבר זה לזה, Sehne; tendon; sinew: בהמה שנשמט הירך שלה מעיקרו ויצא מן הכף שלו אם נתאכלו ניביו3 והן היתרות4 שבעצם הכף שיוצאת על העצם הזכר ואוחזת אותו (רמב"ם, שחיט' י ג). ושם דוקא הוא שצריך שיתעכלו ניביו (מגיד משנה, שם).
1 עי' הערה הבאה.
2 ז"ל הסוגיה שם: יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא ת"ל וכי ימות מן הבהמה מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר בהמה מה בהמה גידים ועצמות אף כל גידים ועצמות וכו' בין ר"ע לר' יוסי הגלילי מאי איכא בינייהו אמר רב פפא כוליא וניב שפתים איכא בינייהו. ע"כ. ופרש רש"י וז"ל: כוליא וניב שפתים דאין עושין חליפין (ר"ל שאם נחתכו מן הבהמה אינם מחליפים) ואין בהן עצם לר' יוסי הוו אבר לר"ע לאו אבר נינהו. ע"כ מזה נראה ברור כי ניב שפתים הוא שֵׁם לכל חלק הבשרי של השפה עד חבורו בהחניכים. ונתיחד אולי בבהמה להשפה העליונה, כמו בהמאמר בגיט' שהובא בפנים, שפרש רש"י שם השפה העליונה. אך אין ספק בדבר כי עקר משמ' של ניב היה יותר כללי, גם במשמ' גידים ועצבים, אלא שלא בא שמוש זה בתלמוד בסגנון עברי אך נמצא בארמית, עי' הערה הבאה. ויש דמיון לשמוש זה באשורית בשמוש המלה בואן, שפרשו חכמי ל"א במשמ' עצב ועצל וכו' (DHWB שרש בון), וז"ל H. Holma בספרו על חלקי הגוף באשוריתNamen der Körperteile im Assyrisch. Babylon. דף 4): Fur die Sehnen, Gelenke, Muskeln hat das Assyr. einen zusammenfassenden Namen boune, ein äusserst vieldeutiges Wort, das seinem Ideogramme SA gemäss, "Bänder im Körper" bedeutete u. allem Anscheinenach auch die Adern u. Nerven mit bezeichnete. וכך כנראה גם אצל הרופאים המצריים, המלה metu, וז"ל החכם Lühring אדות זה: Mit den metu bezeichneten die Ãgypter Sehnen, Gelenke, Muskeln, Adern, Nervern etc. — עכ"פ אנו רואים כי הקדמונים לא דקדקו להבדיל בין אלה בתרי הגוף והשתמשו בשם אחד להעצבים העצלים וכו', והשם בואן האשורי והשם ניב הארמי והעברי, דומים גם בשמושם.
3 מקור הלכה זו הוא בגמ' (חול' נד:) בארמית: האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה וכו' ואי איפסיק ניביה טרפה וכו'. ופרשו רגמ"ה וערוך ורש"י ואחרים את המלה ניב כאן בהמלה הידועה גיד. והרמב"ם כדרכו השתמש בסגנון העברי שלו בעצם המלה ניב שבסגנון הארמי התלמודי והפכו לעברי, ובאר אותה יפה.
4 בנוסח שבספרי הדפוס כתוב יתדות, בדלת, והבאתי בערך יָתֵד מלה זו כצורתה בספרי הדפוס של הרמב"ם. אך זה שבוש, וצ"ל יתרות בריש, וכך תרגם תנחום ירוש' אלאותאר אללאזמה אלמפאצל ואלרבאטאת וכו', וכבר הביא בעל דברי חמודות על הרא"ש את דברי הרמב"ם אלה בגרסה יתרות, ובאה המלה יתרות באגרת תימן להרמב"ם וז"ל שם: התנועה החפצית הנקראת בלשון ערב עצל ובלעז מוסקול באברי הבשר והתלכד' ונטיית יתרותיו ומקום דבוקם וכו', עי' ערך יֶתֶר שמוש השם יתר במשמ' הקשרים העצביים שבגוף בע"ח.