*, ובצורה ארמית נימא, ש"נ, — כמו א. נִים: מעשה באשה אחת שהיתה אורגת מפה בטהרה ובאתה לפני ר' ישמעאל וכו' אמרה לו רבי יודעת אני שנפסקת נימה וקשרתיה בפי (תוספת' כלי' ב"ב א ג). מעשה בהורקנוס בנו של ר' אליעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שלו לרשות הרבים אלא שהיתה לו נימא אחת כרוכה על אצבעו (ר' יהודה, שם שבת ה-ו יב). אפילו נימה אחת יוצא מהן (ר' יוסי בר' יהודה, שם טהר' ח ח). מותר אחת להציעו (את בגד השעטנז) תחתיך אבל אמרו חכמים לא יעשה כן שלא תהיה נימא אחת עולה על בשרו (ספרא קדוש' ב ד). אורגי יריעות שנפסקה להן נימא קושרין אותה (אביי, שבת עד:). לבאר עמוקה מליאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה (מד"ר בראש' צג). הביא קורה נעצה בארץ וקשר בה נימא וערך העצים (שם סה). — ובמשמ' שערות: נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינן חוצצות (רבא בר רב הונא, נדה סז.). וחמשה לבושים היה לובש נימה אחת היתה לו בלבו כיון שהיה כועס קורעת את כולם (מד"ר בראש' צג). — ובסהמ"א: מלקט ידוע הוא וצורתו חתיכת ברזל אורכה כארבע או חמש אצבעות ורחבה כחצי אצבע וראשה חד הרבה מניחין אותה על נימת השיער והגודל מצד אחד ומורטין (ערוך, ערך נגסטר). — מלא נימה, עובי שערה אחת מהשערות: ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימה (ר' יהושע, תענ' ט:). ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלא נימא (מו"ק כח. ועוד). — ונִימַת הכנור, אחד המיתרים: נימת1 כינור שנפסקה קושרין אותה (תוספת' ערוב' יא=ז יט). קושרין נימה2 במקדש אבל לא במדינה (משנה שם י יג). — ובהשאלה, עלוקה דקה שבמים: הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת ומעשה באחד שבלע נימא של מים והתיר רבי נחמיה להחם לו חמין בשבת (ר' חנינא, ע"ז יב:). — ובסהמ"א: והשותה מנחלים וממעיינות ומהמדברות בפיו ובידו אחת דמו בראשו מפני הנימא שבהם (מחז' ויטרי, מס' ד"א י).
1 כך בכ"י וינה ובנדפס. ובכ"י א"פ הוצ' צוק"מ נימא.
2 כך בכ"י, וכך גם במדב"מ. ובספרי הדפוס נימא, ובמשנ' שבירוש' נימין.