*, לא נמצא.

— נִתפ', *נִתְנַמְנֵם, — נפל עליו נמנום: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ישנו מקצתן יאכלו כלן לא יאכלו רבי יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו (פסח׳ י ח). בקש (הכה"ג) להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה (יומ׳ א ז). קראה (את המגלה) סירוגין ומתנמנם יצא (מגי׳ ב ב). עד חצות לילה היה (דוד) מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי (ר׳ זירא, ברכ׳ ג:). נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרדה וראה מטתו פורחת באויר (מד״ר בראש׳ סה). שלא ישן (משה בהר סיני) ולא נתנמנם (שם שמות מז). רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור בקש לעוררן אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחד (שם שה״ש, הנך יפה). — ובסהמ״א: ופעמים שמנמנמת בתוכו (האשה בתוך ההינומה) מתוך שאין עיניה מגולין (רש"י כתוב׳ יז:). אין ישינים בבית המדרש וכל המתנמנם בבית המדרש חכמתו נעשית קרעים קרעים (רמב״ם, ת"ת ד ט). שזה דרך העצל תחלה יתן זמנו לשינה והיא התרדמה התכופה ואחר שיקיץ ישוב ויתנמנם ואחר זה יחבק ידיו זו בזו והוא שוכב (ר"י בר׳ אנטולי, מלמ׳ התלמיד׳, שפט'). שמרוב צער שנצטערתי לידע מה הוא הענין נתנמנמתי על הספר וראיתי והנה איש נותן על ידי מגלה לקרות (ר״א מבלגנצי, פי׳ יחזק׳ מב ו). — ואמר המליץ: עורי מליצתי יחידתי עורי עדי מה תהיי נאלמת, שיר דברי וקחי מחולות עם כנור לבל תהיי כמתנמנמת, קומי לכי אחרי חבריך פן תהיי לבוז כמתפעמת (יוסף הכהן, שיר בסוף מציב גבולות).

— פֻע׳, °נֻמְנַם, מְנֻמְנָם, —מנֻמנם בשֵנה: ואם יהא מנומנם בשינה ישים בלבו שאם יקראנו אדם להרויח אפי׳ זהוב אחד שישכים במהרה (ר״י אבוהב, מנוה״מ פה.).