נָמַק
*, קל לא נמצא.
— הִתפ', *הִתְנַמֵּק, — פקפק: בוא וראה עד כמה הרשעים מתנמקין רוצין ואינן רוצין שאמרו התלכי (ר' אלעזר, מדה"ג, חיי שרה, ויקראו לרבקה). — ובמשמ' חִבֵּל תחבולה, התנקש לפלוני: אני שלום וכי אדבר המה למלחמה שהן מתנמקין עלי בגזירותם בכל יום (שם, בכור ישמעאל).