פעו' מן ב. נָעַר: ככה ינער האלהים וכו' וככה יהיה נָעוּר ורֵק (נחמ' ה יג). — °ופשט השמוש בזה כמו תאר: ולא תגרע חגם, למלאת את ספקם, ולא תשלחם ריקם, מרודים ונעורים (רשב"ג אזהר' בצל שדי). מה יעשה נעור ורק מכל חכמה כמוני (ר"י חריזי, הקד' תחכמ'). ואוי לעצל אשר לא ילמד ממעלליה כי ישאר נעור וריק כגפן בוקק (שם ד). לא כן יחשוב הסכל הנבהל מהסברא, ערום מהדעת ומהכרה, ויחשוב הנעור מהבחינה, שהוא ממין ספר כלילה ודימנה (ר' קלוני', אגר' בע"ח הקד'). ומה שביצירתם מהמדות המגונות הנמצאות בבני אדם אשר שאר הצבועים נעורים וריקים מהם (שם ב ו). הלב נעור וריק מדעת (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי יד ב). הזאת היא נעמי יצאה ללקט בכרמי בין ואיך שבה נעורה (עמנ', מחבר' ח). ולא זה בלבד הנעור מחכמה אלא שגם רוב החכמים שבדורנו מהיודעים ספר מתרשלים ועצלים בדבר זה (מעשה טוביה, פתיח'). גם אני בעניי נער נעור משולל המוסר ונעדר התבונה הייתי (ש. בלוך, הקד' שבי"ע ח"ג). כי בכל חכמי קדמונינו אשר היו בספרד ובארצות ישמעאל לא תמצא אחד מהם שהיה נעור וריק מכל חכמה ומדע ומדקדוק וצחות הלשון אשר תהלך בארצו (שם ח"ב, אלגי'ר). שמעו בני עמי ראו בעלי בריתי כי רקה נפשי נעור ורק כיסי (יל"ג א', אתם עדי).