שם במ"ר, בכנ' נְעוּרָי, נְעוּרֵינוּ, נְעוּרֶיךָ, נְעֻרֶיךָ, נְעוּרַיִךְ, נְעּורָיְכִי, נְעוּרָיו, נְעֻרָיו, נְעוּרֶיהָ, נְעוּרֵיהֶם, נְעוּרֵיהֶן, — מעמד אדם כשהוא נער, Jugend; jeunesse; youth: כי יצר לב האדם רע מִנְּעֻרָיו (בראש' ח כא). אנשי מקנה היו עבדיך מִנְּעוּרֵינוּ ועד עתה (שם מו לד). ושבה אל בית אביה כִּנְעוּרֶיהָ (ויקר' כב יג). ואשה כי תדר נדר ליי' ואסרה אסר בבית אביה בִּנְעֻרֶיהָ ושמע אביה את נדרה (במד' ל ד-ה). בין אב לבתו בִּנְעֻרֶיהָ בית אביה (שם יז). ואני התהלכתי לפניך מִנְְּעֻרַי עד היום הזה (ש"א יב ב). לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מִנְּעֻרָיו (שם יז לג). ורעה לך זאת מכל הרעה אשר באה אליך מִנְּעֻרֶיךָ עד עתה (ש"ב יט ח). ועבדך ירא את יי' מִנְּעֻרָי (מ"א יח יב). והבשת אכלה את יגיע אבותינו מִנְּעוּרֵינוּ וכו' כי ליי' אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מִנְּעוּרֵינוּ ועד היום הזה (ירמ' ג כד-כה). זה דרכך מִנְּעוּרַיִךְ כי לא שמעת בקולי (שם כב כא). שאנן מואב מִנְּעוּרָיו ושקט הוא אל שמריו (שם מח יא). ונבלה וטרפה לא אכלתי מִנְּעוּרַי ועד עתה (יחזק' ד יד). ותזנינה במצרים בִּנְעוּרֵיהֶן זנו (שם כג ג). כי אותה שכבו בִנְעוּרֶיהָ והמה עשו דדי בתוליה (שם ח). עמדי נא בחבריך וברב כשפיך באשר יגעת מִנְּעוּרָיִךְ (ישע' מז יב). סחריך מִנְּעוּרַיִךְ איש לעברו תעו (שם יה). טוב לגבר כי ישא על בִּנְעוּרָיו (איכ' ג כז). כי אדם הקנני מִנְּעוּרָי (זכר' יג ה). אדני יי' מבטחי מִנְּעוּרָי (תהל' עא ה). אלהים למדתני מִנְּעוּרָי ועד הנה אגיד נפלאותיך (שם יז). המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נְעוּרָיְכִי (שם קג ה). רבת צררוני מִנְּעוּרַי (שם קכט א). אשר בנינו כנטעים מגדלים בִּנְעוּרֵיהֶם (שם קמד יב). כי מִנְּעוּרַי גדלני כאב (איוב לא יח). — ימי נעורים: לא זכרתי את ימי נְעוּרָיִךְ בהיותך עירם ועריה (יחזק' יו כב). וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נְעוּרָיִךְ והקימותי לך ברית עולם (שם ס). ותרבה את תזנותיה לזכר את ימי נְעוּרֶיהָ אשר זנתה בארץ מצרים (שם כג יט). וענתה שמה כימי נְעוּרֶיהָ וכיום עלותה מארץ מצרים (הוש' ב יז). — אשת נעורים: כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך יי' ואשת נְעוּרִים כי תמאס אמר אלהיך (ישע' נד ו). כי יי' העיד בינך ובין אשת נְעּורֶיךָ וכו' ובאשת נְעּורֶיךָ אל יבגד (מלא' ב יד-יה). יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נְעּורֶיךָ (משלי ה יח). — ואלוף נעורים: אלוף נְעֻרַי אתה (ירמ' ג ד). העזבת אלוף נְעוּרֶיהָ ואת ברית אלהיה שכחה (משלי ב יז). — בעל נעורים: אלי כבתולה חגרת שק על בעל נְעוּרֶיהָ (יוא' א ח). — בני הנעורים: כחצים ביד גבור כן בני הַנְּעוּרִים (תהל' קכז ד). — חטאות נעורים: חטאות נְעוּרַי ופשעי אל תזכר כחסדך זכר לי אתה (תהל' כה ז). ותורישני עונות נְעוּרָי (איוב יג כו). — חרפת נעורים: בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעוּרי (ירמ' לא יח). — חסד נעורים: זכרתי לך חסד נְעוּרַיִךְ אהבת כלולותיך (שם ב ב). — שדי נעורים: ותפקדי את זמת נְעוּרָיִךְ בעשות1 ממצרים דדיך למען2 שדי נְעוּרָיִךְ (יחזק' כג כא). — ואמר בן סירא: בת לאב מטמנת שקר וכו' בנעוריה פן תגור (ב"ס גני' מב ט). — ובתו"מ: שעשתה לו אמו (למשה) חופת נעורים בתיבה אמרה שמא לא אזכה לחופתו ר' נחמיה, סוט' יב:; מד"ר שמות א. — ומצוי בסהמ"א של המליצים והמשוררים: דעה כי הזמן אשת נעורים המעוברה, ולא תדע אשר תלד ביום מחר לך הרה (ר"ש הנגיד, אח' מוסר). עדי נעורים הורידו וחליו התנצלו, ועול רצונך הכבידו ואמנם בו נגאלו (ר"י הלוי, רצה רנת). ישנה בחיק ילדות למתי תשכבי דעי כי נעורים כנערת ננערו, הלעד ימי השחרות קומי צאי ראי מלאכי שיבה במוסר שחרו (הוא, ישנה בחיק ילדות). במקור נדפס "ביחק". יחלו את פני האל ואולי יהי נושא עון יצר נעורים (רמב"ע, תרשיש ח קה). ולחלוש כח תאות הנעורים אשר כאש יוקדת (רש"ט פלקירא, המבקש ט). וכאשר פנו לערוב ימי עלומים, וחטאי נעורים היו כתולע אדומים, והפכו כצמר צחר והלבינו הכתמים (שם). פשוט בגדי נעורים הבלואים והצואים והלבש הלבנים (שם יא). זאת תורת הצרעת בארצות אירופה פרחה ותדבק בדלת העם ובבני הנעורים הנעורים והרקים (יל"ג, פרק' מקוטע' ממגל' אלכסנדר).