נִעוּר

°, (ניעור), ש"ז, —  שה"פ מן נִעֵר:  באדם אחד אין ניעורו קורעה (רש"י ב"מ כט:).  (כסות של) צמר הניעור קשה לה וכו' ור' אלפס פירש להפך ובשל פשתן הניעור קשה לה  (טור חו"מ רסז). ובדיני אבדה כתבתי כיצד ניעור הכסות וגלילת הספרים  (שם רצב).

חיפוש במילון: