נָצוֹחַ
*1, ש"ז, מ"ר נְצוּחוֹת2, – מְנַצֵחַ, ובהשאלה: אדם גדול, מפורסם: הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ איזה זה משה ואהרן3 (מד"ר שה"ש, הנצנים).
1 בארמ' נָצוֹחָא, ובסורית נַצִיחָא.
2 משק' לָקֹחַ, לְקוּחוֹת, וכדומ'.
3 [ויש רמז בזה למשמ' נצח בסורית, גידול הצמח ופריחתו.]